באהבה גדולה לאריאלה ושלומי, שהעניקו לי את הכוח לכתוב שוב, תודה, ברק (ינואר 2017) לפני שוב נכנס בעיניים עצומות לתוך האש לשטח מסוכן שמותיר אותי חלש, חסר אונים ומסכן עוד פעם הסתכלתי על המסגרת השלמה ולא על התמונה המרוסקת שבפנים לא רואה שמיים, לא מריח שום סימן ולא רואה שום אור בתוך המנהרה שבה אני נמצא מה שהיה הוא כנראה מה שיהיה, בסוף הלא טוב כי אני כבר לא צומח, אני כבר לא גדל כל הדברים הטובים שבי כמו בהקפאה . . ….
מבחינתי הסדנא גרמה לי להבין, אם זה דרך החברים בה ואם זה דרך המנחים, שישנם עוד צדדים שאני לא רואה, מפספס, מישהו שחושב אחרת ממני (שלא חייב להסכים איתי). כך למעשה, מבחינתי קיבלתי מתנה ענקית לעצמי. לדעתי החוזקה העיקרית של הסדנא היא, הכוח/האפקט של הקבוצה והשפעותיה. כוונתי היא שכל אחד וסיפוריו, דרך ההשקפה, השיקוף, הוא עוצמה אדירה ! מה גם שזכיתי בחברים כל כך מגוונים ושונים ממני, שנתנו לי באופן אישי עוד נקודת מבט ופרופורציות לחיים ולהמשך בכלל. בסדנא, קיים . . ….
אני א.ח, בוגר “סדנת שליטה בכעסים של מכון רעות” בניצוחה של אריאלה מלצר התותחית !!!! היא שינתה לי את הגישה לחיים !!! אני בן 42, נשוי+3, מתגורר בתל אביב. חיפוש אקראי באינטרנט הציג לי מספר סדנאות בתחום ובחרתי לשוחח עם מספר מכונים. כששוחחתי עם אריאלה מלצר, שהיא גם הבעלים, ענתה לי וביקשה לדעת מה הסיבה שהחלטתי להירשם לסדנא מסוג זה. כבר מהשיחה הראשונה הרגשתי אכפתיות והתעניינות אמיתית וכנה מצדה של אריאלה. הסדנא מתקיימת בעיר רחובות. עד 12 משתתפים בלבד !! . . ….
לרבים מאתנו קשה לסלוח ולא פחות קשה לבקש סליחה, להגיד שאנחנו מצטערים. לא פחות קשה לרבים מאיתנו הוא לסלוח למי שלדעתנו פגע בנו. יש משהו מפתה להישאר בכעס, לאחוז בו ולא להרפות ממנו. המאמר מציג כמה סיבות….
בהמשך ישיר למאמר הקודם “ראש השנה הזדמנות לשינוי”, ובו השלבים הנחוצים ליצירת כל שינוי בכל תחומי החיים שלנו, הפעם תקבלו ממני 15 טיפים ייחודיים, שהפכו ל-15 הדיברות אצל משתתפי הסדנאות שלנו, שיעזרו לכם להפסיק עם הכעסים שלכם ולעשות את השינוי הקריטי מהתפרצויות כעס לרוגע ואסרטיביות. השלבים ההכרחיים הספציפיים שיש לעבור כדי להפוך את הכעס, העצבים וההתפרצויות ללא שליטה לרוגע, כבוד ולאסרטיביות: פיתחו את עצמכם לדברים החדשים ותנו להם הזדמנות להיכנס לעולמכם. וותרו על הרצון שלכם לשנות את האחרים כרצונכם. אין לנו . . ….
“כל התקף עצבים שיש לי, כחולת קרוהן, אני מוצאת את עצמי מאושפזת. אני חווה את זה על בשרי”. כך אמרה לי בטלפון אלמוג (שם בדוי), רווקה כבת 26 , כשפנתה אלי לעזרה. עידו (שם בדוי), כבן 50, נשוי ואב לילדים, אמר במפגש הראשון של הסדנא לשליטה וניהול כעסים: “המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי היה התקף הלב שקיבלתי עד כדי אשפוז בטיפול נמרץ כי רק אז הבנתי איך העצבים שלי השפיעו על הבריאות שלי, על החיים שלי, על הזוגיות שלי, על בני . . ….
