“את מכה, את לא אישה”, כך אמר אפרים (שם בדוי), בן 64, עצמאי לאשתו גליה (שם בדוי), 54, כיום עוזרת לילדיה לטפל בנכדים באחד הימים כשהם הלכו לקנות משהו לבית. כשגליה הביעה את רצונה ודעתה לגבי הקניה, התפרץ עליה אפרים בנוכחות הקופאית והאנשים מסביב שהיא לא מבינה בזה כמוהו ושתשתוק.
גליה ואפרים חיים כך שנים רבות ולצערי הרב, הם דוגמא לזוגות רבים שחייהם מתנהלים כך. היום גליה אינה יכולה לשאת יותר את המצב ואת היחס המשפיל של בעלה כלפיה והביעה את רצונה בגירושין.
גליה נישאה לאפרים בהיותה נערה צעירה, ולעומתה, אפרים ראה בעצמו אדם כבעל ידע וניסיון חיים ולכן, ראה את עצמו כאחראי וכממונה עליה. “גידלתי אותה, נתתי לה כל מה שהיא רצתה. כל מה שאני רוצה זה שתהיה לנו פרנסה טובה, שלא יחסר למשפחה שלי דבר”, הוא אמר. ביניהם היתה הסכמה שבשתיקה שאפרים הוא הממונה על פרנסת המשפחה, על קבלת ההחלטות ועל כך שהבית יתנהל כשורה וגליה ממונה על הטיפול בבית ובילדים.
אפרים רצה להיות מעורב בכל הנעשה בבית ובכל מה שגליה עושה. גליה היתה צריכה לדווח לו על הכל ועל מה שהיא עושה לפרטי פרטים, אפילו עם מי היא משוחחת בטלפון עד כדי כך שהוא היה מרים את הטלפון בשלוחה אחרת, מקשיב וגם מתערב בשיחה. הוא חשש שדברים נעשים מאחורי גבו וכנגדו ולכן חשב שהוא צריך לאשר אם זה בסדר או לא.
היו לו דרישות שלא תצא לבלות עם חברותיה או היו לו הסתייגויות מחברות כאלו או אחרות, ולאט לאט היא וויתרה על חברותיה, נשארה יותר ויותר בבית והיתה צריכה לקבל אישור מאפרים על פעולותיה. גם כשהחליטה לצאת לעיר, אפרים היה מתקשר אליה ללא הרף, שואל למעשיה, מתי היא חוזרת, ומעליב אותה באמירה “יצאת לחפש?” כשהוא מרמז שאולי היא יצאה לבגוד בו עם גברים אחרים. היה מעיר לה, מבקר אותה ומתפרץ עליה בנוכחות אחרים, כולל הילדים והנכדים, דבר שגרם לה לעלבון גדול ולהשפלה עמוקה.
כיום, רק לאחר שגליה הביעה נחישות רבה להפסיק לסבול מהחיים המשותפים, הפוגעים בה וגורמים לה לצער ולכאב רב, הבין אפרים שהדרך שלו אינה מתאימה יותר ועליו לשנות את התנהגותו אחרת הוא יאבד את הזוגיות והמסגרת המשפחתית שלו. זו המוטיבציה היחידה שהביאה אותו לטיפול.
יחסים שיש בהם רכושנות, שתלטנות וכוחנות לאורך זמן יכולים להתקיים רק במערכות יחסים מתמשכות שיש בהן מחויבות לקשר כגון, זוגיות או אף יחסי מעביד- עובד. למעשה, יחסים של שולט- נשלט יכולים להתקיים רק כאשר יש הסכמה של הצדדים, גלויה או סמויה, על מבנה כזה של יחסים, כל אחד מסיבותיו הוא. קשר זוגי המאופיין ביחסי שולט- נשלט יכול להימשך שנים ארוכות אלא אם כן בן הזוג הנשלט אינו מוכן יותר להמשיך ב”חוזה” הראשוני ואינו מוכן לספוג יותר את ההתנהגות השתלטנית והרכושנית כלפיו. הוא כועס או מסרב לשתף פעולה ומתחיל “להתמרד”, ואף מביע את רצונו לפרק את הזוגיות ולהיפרד.
מהי שליטה ורכושנות בזוגיות?
כאשר אחד מבני הזוג רואה את עצמו בעל הכוח בזוגיות ומנסה לכפות על בן זוגו, באמצעים רגשיים או פיזיים, את רצונותיו וצרכיו וכיצד דברים יתנהלו בכל תחומי החיים המשותפים, הוצאות כספיות, החלטות חשובות, מיניות, גידול וחינוך הילדים, קשרים חברתיים ומשפחתיים, עבודה ועוד. ההתנהגות השתלטנית יכולה לבוא אצל שני המינים, אם כי נראה כי רווחת יותר התנהגות שתלטנית מצד גברים כלפי נשים.
למעשה, השליטה יכולה להיות בכל תחום ביחסים הזוגיים ועל כל דבר, כולל על האדם עצמו ועל מהותו, על מה שבן הזוג עושה, על מה הוא חושב, על רגשותיו, רצונותיו, על תנועותיו, פעולותיו, על איך הוא מתלבש או מדבר, מה הוא אומר ואיך ועוד ועוד. זהו ניסיון להשתלט על עולמו ונפשו של בן הזוג ולקבוע לו מי הוא יהיה ואיך הוא יתנהג בהתאם לרצונות והצרכים האישיים של בן הזוג השתלטן והכוחני. רק כאשר בן הזוג מספק לו את הצרכים, הוא חש ביטחון ונרגע.
הרכושנות, הבאה להשיג שליטה על האחר, מבטאת תפיסה של אחד מבני הזוג שבן הזוג שלו שייך לו וחלק ממנו ועליו להתאים את עצמו אליו ולצרכים והרצונות שלו. הוא רואה בו מעין חפץ, ללא מהות אנושית נפרדת משלו, בעלת עולם ייחודי מלא ברצונות, רגשות וצרכים משלו. לפיכך, הוא לא מתייחס אליו כסובייקט אלא כאובייקט שאמור להיות “ספק צרכים” שלו ותו לא.
הוא רואה את בן הזוג שלו כחלק אינטגרלי מהזהות של עצמו, כחלק מה”אני” שלו ולכן, אין מקום להתנהגות שונה ומנוגדת לרצונותיו ולציפיותיו. ההבדלים והשונות ביניהם מאיימים עליו ומעוררים את החרדה וחוסר הביטחון שלו. מכאן מופעלות תגובות הכעס והתפרצויות הזעם שבאות במטרה לארגן מחדש את המציאות כרצונו, להחזיר לעצמו את הכוח ולהרגיע את החרדה שלו ולהרגיש ביטחון.
למרות שבן הזוג יכול לעשות מאמצים ככל יכולתו לרצות את בן זוגו הרכושני והשתלטן, זה מצידו אינו מרגיש, בעצם, אף פעם סיפוק מלא אלא סיפוק רגעי וחולף בלבד עד לפעם הבאה.
כיצד השתלטנות באה לידי ביטוי?
השתלטנות הינה רצף של התנהגויות ויכולה להיות בעוצמה שונה מזוג אחד לשני. היא באה לידי ביטוי בהתנהגויות כגון, ביקורתיות יתר כלפי בן הזוג, האשמה ללא הרף של בן הזוג שהוא “לא בסדר”, תלונות וטענות לרוב, דרשנות ותובענות לבצע את הדברים באופן המדויק כפי שבן הזוג השתלטן זקוק, אחרת יגיע סוג של “עונש” ומניעת סיפוק צרכי בן הזוג, קנאה מוגזמת, מריבות וויכוחים רבים.
התגובות של האנשים בעלי הצורך בשליטה לאי סיפוק צרכיהם, רצונותיהם וציפיותיהם יכולות להיות התפרצויות של כעס וזעם, צעקות, קללות, עלבונות והשפלות, זריקה ושבירת חפצים וכד’. מן העבר השני, הם יכולים להסתגר בתוך עצמם ולהתרחק, למנוע סקס או כסף או דברים אחרים החשובים לבן הזוג, להפחיד באיומים סמויים וגלויים בעזיבה ובנטישה, הפעלת רגשות אשם וייסורי מצפון ובכי.
בן הזוג השתלטן רוצה לדעת הכל לפרטי פרטים, רוצה להיות מעורב בכל ולתת את האישור שלו, לעיתים, תחת מסווה של “צריך להתייעץ איתי” כשבעצם כוונתו, היא שהוא חייב לתת את אישורו למעשי בן הזוג.
לכן, הוא בא לרוב בדרישה כלפי בן הזוג לדיווח שוטף ומכריח אותו לקבל ממנו אישור על המעשים והפעולות שלו במהלך היום. התנהגויות נוספות לשליטה וכוחנות באות לידי ביטוי בטלפונים מרובים במהלך היום לבן הזוג לברור מעשיו, הוא צריך לדעת איפה בן הזוג ומה הוא עושה בכל מהלך היום והוא מצפה ממנו תמיד לזמינות ולהיענות מיידית, לא חשוב מהם עיסוקיו של בן הזוג באותו רגע.
כמו כן, הערות וביקורת על התנהגות שנתפסת מינית מידיי מתוך חרדה שלא יהיה אטרקטיבי למין השני כמניעת הסכנה להיעזב לטובת מישהו אחר. קושי לקבל עיסוקים ובילויים נפרדים של בן הזוג עם חברים, משפחה או חברים לעבודה, תלונות רבות על התנהגות טבעית ותמימה הנתפסת כחיזור כלפי המין השני. איחורים נתפסים כסכנה ואיום ומעוררים חשדנות לרומן סודי ועוד. קושי רב להכיל את מעשיו והתנהגותו הנפרדת והעצמאית של בן הזוג, התנהגות קפדנית ונוקשה כלפיו וחוסר גמישות והכלה.
ההתנהגות הכוחנית לצורך השגת שליטה, המבטאת תוקפנות רבה, יכולה לבוא לידי ביטוי על כל הרצף ההתנהגותי עד כדי אלימות פיזית ונפשית.
אילו אנשים מתאפיינים בשתלטנות?
מאפיינת אנשים עם חרדה גבוהה, בעיקר חרדה מפני נטישה, שאינם בטוחים בעצמם וכדי להפחית את החרדה הם זקוקים שהסובבים אותם ובעיקר, בני זוגם יספקו להם אהבה וביטחון ע”י כך שיתנו להם מענה קבוע, זמין, נגיש ומיידי לכל הצרכים הפיזיים והרגשיים שלהם, מבלי שהם יכולים לראות את הזולת כאדם בפני עצמו, אינדיבידואלי ונפרד, עם עולם וצרכים משלו.
יש להם צורך בבלעדיות בכוח ובשליטה. לפעמים, אנשים אלו זקוקים למשהו חיצוני שיעניק להם כוח ולכן, זו הסיבה, שחלקם יחפשו מקצועות ותפקידים שיש בהם כוח וסמכות הניתנת להם באמצעות מדים, דרגה או כל היררכיה אחרת שמאפשרת להם לתת פקודות והוראות לאחרים, החייבים לציית להם בין אם הם מסכימים או לא.
הם תופסים את הזולת ובעיקר, את האנשים הכי קרובים להם, בני זוגם, ילדיהם, עובדיהם, פיקודיהם, ועוד, כחלק מהזהות העצמית של ה”אני” שלהם, כ”שייכים” להם, מראות של עצמם ולכן, יש להם ציפייה מהם, ואפילו דרישה ותובענות שהם יפעלו בדיוק כפי שהם עצמם היו נוהגים.
תפיסתם את הזוגיות ואת בן זוגם היא טוטאלית ללא שום מרחב של חופש ובחירה לבן הזוג. תחושת הקיום הפנימית שלהם היא ארעית ומעורערת ובדרך כלל מבוססת על סוג ההתקשרות הראשונית עם הדמויות ההוריות בילדות אשר משפיעה על איכות היחסים הבין אישיים שמפתח האדם עם הזולת בבגרותו.
אנשים אלו חוו בילדותם חסכים בסיפוק הצרכים הבסיסיים שלהם בשלבי התפתחותם המוקדמים או חוסר עקביות במתן המענים הנחוצים, כגון, הזנחה רגשית או אי מתן קבוע של הערכה ליכולות הילד וכוחותיו, ובמקומה רק ביקורת, חוסר הערכה, זלזול ופגיעה בילד, כך שתחושת הביטחון הפנימית שלהם נפגעה. העולם נתפס אצלם כלא בטוח ואף מסוכן ויש להם קושי רב בהכלת תסכולים, ביכולת ההרגעה העצמית ובויסות הגירויים הרגשיים המתסכלים, הנחווים בעולמם הפנימי כמאיימים ומעוררי חרדה.
הם למדו לסמוך בעיקר על עצמם ורואים את הדרך שלהם כאפשרות היחידה הנכונה. אין להם יכולת לראות את האחר כשוויוני, או כצודק היות ובתפיסתם בו זמנית הם חווים את עצמם כחלשים, מנוצחים ומפסידים. ראייתם שחור- לבן בלי יכולת לראות את המציאות כמורכבת ובעלת גוונים שונים. הם משתמשים הרבה במושגים של “חייב”, “צריך”, ו”מוכרח”, ואין להם יכולת לגלות גמישות חשיבה.
בן הזוג השתלטן פועל כך מתוך צרכים פנימיים לארגן את סביבתו בהתאם לצרכיו ולהוריד את רמת החרדה שלו, הנובעת דווקא מתוך חולשה פנימית, ערך עצמי נמוך, דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון.
לעיתים קרובות, ניתן למצוא כי מקורותיה של הצורך בשליטה הם בביקורת הקשה והנוקשה שספג האדם בילדותו, הזנחה רגשית או בחוסר ההערכה שקיבל על מעשיו ופעולותיו כילד.
אנשים אלו רואים בסובבים אותם כאובייקטים “ספקי צרכים” אשר אמורים להיות נגישים כל הזמן וממוקדים בהיענות מיידית לצורכיהם. הם מפתחים תלות רגשית גבוהה בבני זוגם וכל התנהגות נפרדת ואינדיבידואלית של בן הזוג נתפסת ונחווית אצלם כאיום עליהם, כפגיעה, כהתנגדות או כהכרזת תיגר או מלחמה עליהם. הם נכנסים למתח וללחץ, יכולים לחוש עזובים, נטושים, פגועים, דחויים, בודדים, תסכול, אכזבה ועוד, דבר שמפעיל אוטומטית את תגובות ההגנה וההישרדות שלהם, הן התפרצויות הכעס, וההתנהגויות הכוחניות והשתלטניות על מנת להחזיר את המצב לקדמותו לפי הרצוי להם.
בן הזוג בעל הצורך בשליטה רואה את צרכיו כקודמים, את דרכו כדרך היחידה המוצלחת, הצודקת והנכונה ואינו רואה את האפשרות שיש דרכים נוספות אחרות, מוצלחות לא פחות אך שונות, להתבוננות, להתנהגות, לחשיבה וכיו”ב. כל סטייה מדרכו, כפי שהוא רואה אותה כנכונה או כפי שהוא זקוק לה, גוררת אחריה כמעט באופן מיידי ביקורת, כעס, האשמה ושיפוטיות וכתוצאה מכך, ויכוחים, מריבות וסכסוכים מרובים.
יתירה מזאת, לעיתים, בן הזוג בעל הצורך בשליטה מוחלטת על בן הזוג, על ילדיו ועל כל התנהלות הבית והמשפחה, פועל מתוך רצון להיות “בסדר”, להגן על המשפחה, לעשות את הכל לטובת בני ביתו. הוא מרגיש אחריות בלעדית על הכל והתנהגויותיו השתלטניות והכוחניות נובעות מתוך “כוונות טובות”.
ה”כוונות הטובות” שלו נותנות לו לגיטימציה פנימית והצדקה לדרך שלו ולהתנהגויותיו השתלטניות ולכן, הוא לא מבין למה כועסים עליו. הוא מרגיש לא מובן, מרגיש שלא מקבלים את הרצון הטוב שלו, לא מכבדים אותו ולא מעריכים את מאמציו ומעשיו. אז יכולים לעלות בו רגשות של דחייה, לא רצוי, לא אהוב, לא מקובל, רע וכד’, דבר שמעורר אצלו שוב את תגובות הכעס והזעם וההתנהגות השתלטנית.
אך כמו שנאמר ” כל הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות”, כך כל ההתנהגות השתלטנית גם אם היא נובעת מתוך רצון כן ואמיתי וכוונה טובה למען הזולת, אם היא נעשית תוך כפיה ופגיעה באחר, ללא התחשבות ברצונותיו ואף בניגוד להם, ללא כבוד והערכה למי שהוא ותוך שלילת החופש שלו להיות מי שהוא רוצה וצריך להיות, הרי שההתנהגות הזו פסולה ולא ראויה.
השפעת השתלטנות והרכושנות על בן הזוג והזוגיות
השליטה בבן הזוג מתאפיינת ברכושנות כלפי בן הזוג, בהאשמות ובביקורתיות רבה על מעשיו ובקנאה מוגזמת וכשזו באה באופן עקבי ותכוף במהלך החיים היומיומיים השוטפים של בני הזוג היא שוללת, למעשה, את כל המהות ותחושת הקיום של בן הזוג ושואפת לשנות אותו.
בתחילת היחסים זה יכול להיתפס כהתנהגות מחזרת וקנאה נעימה ש”בן הזוג אוהב אותי כל כך שהוא רוצה אותי רק לעצמו” אך עם הזמן הוא אינו יכול לשאת יותר את שלילת ה”אני” שלו והיבלעות הזהות שלו בתוך הזוגיות ומתחיל למרוד. בהמשך הוא מפחד ממנו ורואה את בן הזוג שלו כרודן ודיקטטור שצריך להיזהר ממנו.
התנהגויות אלו גורמות למחנק אצל בן הזוג מתוך תחושה של דיכוי ושלילת החופש שלו להיות מי שהוא, לפעול ולהתנהג עפ”י ראות עיניו, כשכל הזמן הוא צריך לקחת בחשבון את צורכי בן הזוג, להסביר, להתנצל ולהצטדק על מעשיו כדי להרגיע את בן הזוג. בן הזוג הנשלט דרוך כל הזמן לקראת ההתקפה האפשרית עליו, מתוך רצון להימנע מהתגובות הקשות של בן זוגו ומהפגיעה שלו בו, מהזלזול, מההאשמות, מהבוז והלעג וההשפלות, מהאיומים, ההפחדות ומהעונשים המופנים כלפיו וכשההתקפה מגיעה כל כולו עסוק בהתגוננות ובמתן הסברים והצטדקויות להתנהגותו. לפעמים, הוא חש אחראי על רגשותיו של בן הזוג השתלטן ואף חש אשמה כתוצאה מכך שבן הזוג פגוע, נעלב, כואב או כועס בגללו.
שלילת החופש ומרחב הבחירה החופשית יכולה לגרום לבן הזוג הנשלט לצמצם את עולמו ככל שאפשר כדי להימנע מבעיות, לביטול עצמי, לצורך ברציה ולהתמקדות בסיפוק צורכי בן זוגו. הדבר יכול להוביל לדיכאון פנימי, תחושת חוסר ערך וחוסר אונים, דימוי עצמי נמוך ול”ירידה למחתרת”. כלומר, לעשות דברים ללא ידיעתו של בן הזוג השולט, להסתיר ממנו דברים, את המחשבות שלו, רצונותיו או הרגשות שלו שהוא יודע שעלולים לגרור תגובות מפחידות ופוגעות מבן הזוג השולט.
בן הזוג הנשלט מנסה ללכת “בין הטיפות” ונזהר לא להרגיז את “הנמר”. הוא מתחיל להסתיר פעולות ומעשים שלו, כגון, קניות, פגישות תמימות עם משפחה או חברים, וכד’ על מנת להחזיר לעצמו את חופש העשייה ותחושת השליטה על חייו, כדי להימנע מהתפרצויותיו ותגובות הכעס הקשות של בן הזוג.
מן הסתם, כשהסודות והשקרים נחשפים הם מגבירים את עוצמת האיום והסכנה, היות ויש ראיות, לכאורה, שאכן בן הזוג “בוגד” , תהליך שהוא נבואה שמגשימה את עצמה.
כל התנהגויותיו המרצות של בן הזוג הנשלט מהוות דלק להתנהגויות השתלטניות הבאות כלפיו.
בני הזוג מרגישים במלכוד ובמעגל סגור שקשה להם לצאת ממנו לבד ללא עזרה מקצועית.
השליטה והביקורת המתמדת, אפילו על דברים פעוטים, מעבירה לבן הזוג מסר קבוע, שהוא כבן אדם “לא בסדר”, רע ופוגעני, אשם, לא שווה וחסר ערך והוא צריך להשתנות להיות מישהו אחר. “עד שלא תשתני, לא תקבלי…”.
אם בן הזוג הנשלט אינו עושה כפי שהוא נדרש ע”י בן הזוג, מגיעים מיד האיומים, ההפחדות, הלעג, הבוז, העונשים, וכל ההתנהגויות הרכושניות, כוחניות ושתלטניות. הוא מבין כי בן זוגו אינו מקבל אותו כפי שהוא, דבר שגורם לו לתחושות קשות של דחייה, חוסר אונים, עלבון ופגיעה, בדידות, תסכול, כעס, חוסר ערך ומשמעות, ייאוש וחוסר ביטחון. הביקורתיות הקבועה והמתמשכת המנסה להשיג שליטה על עולמו של בן הזוג מחלחלת אט אט בנפשו, ובדרך איטית, הדרגתית ולפעמים, אף סמויה, היא הורסת את נפשו.
ביקורתיות יתר פוגעת ביחסים בכלל אך ביחסים של קרבה ואינטימיות היא הרסנית במיוחד היות והיחסים אינם יכולים להיות מושתתים על ציות, משמעת, וסיפוק צרכים של רק אחד מבני הזוג. היא מזהמת את מרחב היחסים ביניהם בחוסר ביטחון, בפחד, בכאב, במרירות, כעס, תסכול, פגיעה השפלה ועוד, מרחיקה בין בני הזוג ויוצרת מאבקי כוחות תמידיים וקשים שפוגעים בשני בני הזוג ובקשר שלהם עד לסיום הזוגיות והנישואין.
בן הזוג הנשלט חווה את הדרישות והביקורת המופנית כלפיו כהתקפה קבועה על העצמי שלו, אשר גם אם הוא מנסה לרצות את בן זוגו הוא אינו יכול להצליח היות וזו משימה בלתי אפשרית עבורו משום שהוא לא יכול באמת לשנות את מי שהוא. הוא יכול לשנות פה ושם התנהגויות מסוימות אך לא את המהות שלו ואת עולמו הפנימי וגם לא את תכונותיו האישיות.
יתכן קשר זוגי שבו רק אחד מבני הזוג ביקורתי מאד והשני מנסה לרצותו אך קיימת גם האפשרות ששני בני הזוג מבקרים ללא הרף זה את זה. בשני המצבים הביקורת משפיעה על הקרבה והאינטימיות בין בני הזוג, מרחיקה אותם אחד מהשני ויכולה לעורר ויכוחים וסכסוכים רבים בין בני הזוג אשר גורמים לניכור ביניהם והימנעות מכל גילויי חיבה מילוליים ופיזיים ואף, מיחסי מין. ביקורת מתמשכת וקבועה מעבירה מסר קבוע לבן הזוג, גם אם לא במילים ברורות,”אתה אחראי על האושר שלי ואם אני לא מאושר, אתה אשם, זה בגללך”, “אני יודע טוב יותר מה נכון ומה צריך”, “יש דרך אחת והיא הדרך שלי”, “אני הקובע”, וכד’. אנשים אלו הפכו את עצמם לתלויים בבני זוגם שיספקו להם את תחושת הביטחון, יציבות ומסגרת בטוחה ומאורגנת בחיים. כמובן, שבני הזוג אינם מסוגלים, גם אם ירצו, לספק תמיד את הצרכים המבוקשים, ולכן, ציפייה זו מבן הזוג היא בלתי אפשרית ומבטיחה אכזבה וקנאה על כך שבן הזוג עסוק ומשקיע גם באנשים נוספים או בעיסוקים אחרים.
לעיתים, הראייה הטוטאלית והקושי להכיל תסכולים ועקב כך השתלטנות כלפי בן הזוג יכולים לגרום להם לדרוש דרישות מוגזמות מבן הזוג השייכות לעולמו ולמרחב החופש הפרטי שלו כאדם בוגר בזכות עצמו, עצמאי, מובחן ונפרד בכל התחומים אפילו בתחום המיניות.
האם יש שתלטנות “טובה”?
לא. אין שתלטנות טובה. אם הדברים נעשים בכפייה תוך פגיעה בבן הזוג, שלילת הצרכים שלו וללא כבוד והערכה לרצונות שלו, אם זה נעשה תוך הפעלת כוחנות וסחטנות רגשית או פיזית, על בן הזוג בניגוד לרצונו, מבלי לתת לו מקום כאדם עם זהות ועולם נפרד משלו, רצונות וצרכים נפרדים הרי שזו התנהגות פוגעת, תוקפנית ולעיתים, אף, אלימה.
יש אנשים שזה טוב להם להשאיר את ההחלטה למישהו אחר?
כן. אם זה בסדר לשני בני הזוג ואם זה נעשה מתוך חופש בחירה, מודעות ולקיחת אחריות על ההשלכות שיש לכך שמישהו אחר מקבל החלטות עבורך. לעיתים, בני זוג מתחלקים מתוך הסכמה ביניהם בתחומי האחריות של חייהם הזוגיים, בה כל אחד מהם מקבל החלטות עבור שניהם או עבור המשפחה כולה. אם זה בסדר לבני הזוג, אין עם כך שום בעיה. הבעיה היא כאשר הדברים נעשים בכפייה ובניגוד לרצון בן הזוג, ללא התייעצות בקבלת החלטות, ללא כבוד והערכה לשונות ולהבדלים בין בני הזוג וללא שיתוף ושותפות.
כיצד מזהים אנשים שאוהבים שליטה?
הם בדריכות מתמדת כדי לא לאבד את השליטה, הם חשדניים ולכן, הם רוצים לדעת הכול לפרטי פרטים. הם אינם מקשיבים באמת לדברי בן הזוג או לאחרים, מתפרצים בקלות לדבריו וקוטעים אותו, מרימים את קולם ויכולים להיכנס במהירות לויכוח. הם יכולים להעיר על כל דבר ולו הקטן ביותר, הם מתפרצים בתוקפנות ובכעס בתדירות גבוהה, יש להם ‘פתיל קצר’ והם מתחממים מהר, תגובותיהם מהירות ואוטומטיות, הם אינם מתחשבים בבני זוגם ואף באחרים, אינם רואים את צרכיו ואינם לוקחים אותם בחשבון ומנסים לכפות עליו את זווית הראייה, הרצונות והעמדות שלהם. הם מתייחסים בשיפוטיות של טוב ורע, מתבוננים בעיקר בחצי הכוס הריקה, לעיתים, מתנשאים ומבטלים את דברי השני, מעליבים ומשפילים אותו.
למעשה, יש להם קושי רב לקבל את השונות של בן הזוג, הם אינם מכבדים ומקבלים אותה כברת זכות קיום עצמאי משלה ובכך אף שוללים את מהותו הקיומית של בן הזוג ואת חופש הבחירה שלו.
האם יש טריגרים לשתלטנות?
הדריכות לקראת האיום והפגיעה האפשריים נמצאים בתוך עולמו של האדם השתלטן כל הזמן אך התפרצויות הכעס וההתנהגות השתלטנית מתעוררים לפעולה, בעיקר, כשדברים משתבשים להם, כאשר הם מתוסכלים כשציפיותיהם לא מתממשות וכשצרכיהם לא מסופקים. הם יכולים להפנות את הכעס וההתנהגות השתלטנית שלהם כלפי הקרובים להם ביותר גם כשהתסכול שלהם נובע מאירועים או מאנשים אחרים. במצב זה הם אינם יכולים להכיל את התסכול שלהם ואת רגשותיהם הקשים שמתעוררים בתוכם, החרדה גוברת, ביטחונם מתערער ואז הם ינסו לעשות כל שביכולתם כדי להשיג את מבוקשם ולהירגע, כולל התנהגות כוחנית, פיזית או רגשית עם מניפולציות רגשיות.
האם וכיצד ניתן לטפל בשתלטנות בין בני הזוג?
פעמים רבות בן הזוג השתלטן אינו מבין על מה הצעקה ומאשים שוב את בן הזוג בבעיה שנוצרה ביניהם וביצירת מהומה על כלום. זו הסיבה שטיפול זוגי בלבד אינו מתאים בשלב זה כי הוא ימשיך להאשים את בן הזוג בתוך הטיפול הזוגי וכאדם בעל צרכי שליטה גבוהים הוא עלול גם להפנות את הצורך בשליטה כלפי המטפל, להאשימו שהטיפול לא מתנהל נכון ולנסות להשתלט גם עליו ועל הטיפול עצמו.
כדי שהמצב ישתנה על בן הזוג השתלטן לעבור דרך משל עצמו, עד להכרה ולהעלאת המודעות העצמית שיש לו בעיה אישית שפוגעת בבן הזוג, בילדיו ואולי גם באחרים ויחד עם רצון ונכונות לשנות את המצב ואת ההתנהגות שלו.
רק כאשר יש הכרה שזו בעיה אישית הנובעת מעולמו הפנימי ללא האשמת בן הזוג והסביבה בבעיה, ויש מוטיבציה לשינוי ומוכנות לקחת אחריות אישית על תהליך השינוי, הרי שניתן לסייע לבן הזוג השתלטן לשנות את התנהגותו.
חשוב לציין שבן הזוג הנשלט יכול לעצור את ההתנהגות השתלטנית והכוחנית ע”י הצבת גבולות ברורים ורציניים. כל עוד הוא מקבל את ההתנהגות הפוגעת, גם אם הוא כועס לזמן מה, מתלונן או נמנע זמנית מהקשר, אך בסופו של דבר חוזר לסדר היום, זה מה שמתדלק את המשך ההתנהגות הכוחנית והשתלטנית. בני הזוג הנשלטים לא תמיד מרגישים בעלי כוח ויכולת לעמוד מול בני הזוג השתלטניים שמפחידים אותם כל כך ובהם הם תלויים. לפיכך, גם הם זקוקים לעזרה מקצועית על מנת לחזק אותם ולסייע להם לצאת מתפקיד בן הזוג הנשלט והקורבני.
מתוך ניסיוני הרב בשטח, רצוי בשלב ראשון שכל אחד מבני הזוג יקבל בנפרד עזרה מקצועית כדי שכל אחד מהם יבין את מניעי ההתנהגות שלו, האחד – להתנהג כשתלטן וכוחני כלפי אחרים ולשני להיות כקורבן, פסיבי, נשלט וכנוע, סופג עלבונות, פגיעה וכאב לאורך זמן.
הטיפול יאפשר להם לעשות התבוננות פנימית והעלאת המודעות העצמית למקורות הקשיים שלהם, לסיבותיהם והבנתם, ולמצוא את הכוחות והמשאבים הפנימיים על מנת להעלות את ביטחונם העצמי, תחושת הערך והדימוי שלהם.
כמו כן, הטיפול בא לסייע להם ללמוד להכיל תסכולים ולדעת כיצד לווסת מתחים ולחצים שמתעוררים בתוכם ולעזור להם להתפתח כאנשים בוגרים, מובחנים ועצמאיים עם בשלות נפשית ובעלי כוחות, כישורים ויכולות, משמעות וערך.
לקבלת סדרת הטיפים כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים, לחצו על הקישור
