מה שקיבלתי בסדנא הם כלים להקשבה לדברי הסובבים, קיבלתי כלים קונקרטיים ומדידים. בסדנא התחוור לי מושג האחריות, והבנתי שאני אחראית על עצמי. גיליתי את האמונה ביכולותיי – שיש לי כוח אדיר לעשות/להוביל שינוי. למדתי לא לבטל את עצמי אל מול הסביבה.
כמו כן, למדתי לדבר לאט, ברור וחד משמעי-לשים נקודה בסוף משפט. חזרה על הנאמר לא בהכרח נותנת לדבריי יתר משקל ו/או משמעות. למדתי לתת מקום לאחר.
אריאלה ושלומי היקרים, החדות שלכם, הדיוק בפרטים הקטנים, הראייה שלכם אותנו, המראה שאתם מציבים מולנו כל פעם מחדש, מחדדים ומגדילים ומובילים אותנו להסתכל על עצמנו, עצם העובדה שאינכם מוותרים לאף אחד להתעמת אל מול עצמו והפחדים הכי גדולים של עצמו, זו הגדולה שלכם. מחכה לסדנת ההמשך….
הבנתי, בעקבות הסדנא לשליטה וניהול כעסים, שאפשר לכעוס, אבל אדם צריך להיות שלם עם עצמו כדי שידע לסלוח לעצמו, לחזק את עצמו ובעקבות זאת ידע לקבל מהסביבה את הדברים באופן שונה. אהבתי מאד את הפתיחות שהאנשים מפגינים, הסבלנות והסובלנות להקשיב אחד לשני, העברת המסרים החשובים באמצעות סיפורים ושיתוף של המשתתפים. בעקבות הסדנא ראיתי שיש לא מעט אנשים מוכשרים, נבונים ומצליחים ש”מבזבזים” זמן ומקלקלים יחסים בגלל כעסים. יש צורך לבנות את תחנת הכוח הפנימית ולהאמין ביכולות שלי. אמונה ביכולות מאפשרת לקבל . . ….
מעבר לתכנים של איך לעשות כש.. ומה לעשות כש.., “טכניקות נהיגה” אני קורא להן, בעצם באתי וראיתי מסביבי את האנשים, כל אחד בעצם היה או אני בנקודה כזו או אחרת בחיים או אלה שהכעס שלי פגע בהם. בעצם בשלב מסוים עלתה בי המחשבה שאולי אריאלה ושלומי ארגנו אנשים שבעצם ישחקו עבורי את עצמי, ואת אלה שהיו מולי בשעת הכעס . את האחת שרבה עם בן הזוג, את האחד שעונה בעצבנות ותוקפנות ומדבר גם כך , את האחת שבעלה יורד לחייה . . ….
הסדנא הביאה אותי לחשוב בצורה יותר רציונלית ופחות בצורה רגשית ורגשנית ועזרה לי בעיקר להבין שלא אוכל בשום אופן לשנות את הצד השני לפי הרצונות שלי אבל אוכל לשנות את ההתנהגות שלי. למדתי לשלוט יותר על כעסי ולנשום עמוק לפני שאני מתפרצת ו/או צועקת. הרבה אמפטיה, דאגה וחומר למחשבה, אלה התחושות שליוו אותי אחרי כל פגישה של הקבוצה. אריאלה ושלומי, אהבתי את צורת ההנחיה של שניכם ועובדה שלמדתי לא מעט במשך חודשי הסדנא והאמת, ציפיתי ליום שני בערב עם השאלה: . . ….
אריאלה בוקר טוב, אין בפי מילים להודות לך. הכול כל כך אמיתי. כול טיפ בדיוק בזמן. אני מרגישה שאני ספר פתוח אצלך (כמובן שמתאים לכולם). אני יודעת את מה שאת כותבת אבל בצורה אפילו מוזרה כאשר אני קוראת את מה שאת כותבת זה מעורר בי מיד תחושה של שלווה ורוגע, אני מצליחה להפנים ולקבל. אריאלה היקרה, תודה. יש אריאלה שמתקשרת להודיע על זכייה בפיס אבל המסר שלך שווה יותר. בקיצור, רוצה לברך אותך וכול משפחתך שיתגשמו כול משאלותיך בברכת שבוע . . ….
וכך כתבה טל על מה שעברה בסדנת ההמשך לשליטה וניהול כעסים, “חיזוק ותחזוק – לחזור אל המהות” שהתקיימה במכון רעות ברחובות , בהנחיית אריאלה מלצר (מנהלת מכון רעות) ושלומי כהן. “לקחתי מכל אחד ואחד מכם… חבריי היקרים… שותפיי למסע מרתק ומרגש… המדהים הוא עד כמה ניתן ללמוד כל פעם משהו חדש, למרות שחושבים שכבר יודעים הרבה… כל פעם הסדנא מאירה בזרקור פינה אפלה שלא שתנו לבנו אליה… אחד השיעורים הראשונים שלמדתי בסדנא זו היה להפסיק עם הפנקסנות. היה שיעור כואב ומרגש, . . ….
אני עובר שינוי, לוקח אחריות, ומיישם כלים וטכניקות שלמדתי נרשמתי לסדנא קבוצתית ולא לטיפול אישי כי חשבתי שבקבוצה יהיה לי יותר קל להיטמע בין כולם, הפוקוס לא יהיה רק עלי – סוג של טיפול “לייט”. באתי לסדנא בתחושה של “אני פה בגלל אשתי”, “אשתי שלחה אותי”. חשבתי לעצמי שאין בי כל בעיה ואין לי כל קשר לאנשים בקבוצה, “אני לא כמוהם”, אך המפגשים הראשונים הורידו אותי לקרקע המציאות מהר מאוד. המפגשים היו נעימים אך נוקבים. אריאלה ושלומי הובילו אותנו במסע . . ….
אריאלה יקרה, כל הטיפים הנפלאים שקיבלתי ממך מאוד תרמו לי – את אישה ממגנטת, כייף להאזין לך ברדיו גם. שמחה שפגשתי בך. תודה על כל התובנות. חפצי (מאי 2012)…
שלום אריאלה, כ מ ה ח ש ו ב מ ה ש א ת ע ו ש ה! הוקסמתי מתאורייך את התובנות החברתיות הדרושות לקיום נעים בעולמנו בתי הבכורה נהגה לקרוא לי “נחום איש גמזו”, משום שאותו חכם תלמודי היה נוהג לומר על כל דבר – “גם זו לטובה”, מה שהוביל אותו , כנראה, לחשוב ולהתנהג כלפי עצמו וכלפי אחרים וכלפי המציאות בכלל באור חיובי ואני עשיתי, בדרך כלל, כמוהו, אבל מבלי להבין מדוע. לכן, משקראתי בשקיקה . . ….
