בסדנא “גיליתי” שיש עוד אנשים “נורמלים” במצבי. הבנתי שהמקור של המצב הוא איפשהו בעבר ושהשינוי צריך להיות אצלי (כל אחד אצלו). השינוי הוא איטי. רכשתי כלים ו”גיליתי” מה המקור לכעסים שלי. אהבתי מאד את הכוח של החברים בסדנא. למדתי את הכוח של השיקוף ואיך ליצור מרחק בין האירוע לתגובה שלי. אריאלה, את מעיין של ידע וכריזמה עם כוחות אינסופיים. תודה על הענקה מהלב, חוצה עבודה. רואים שאת רוצה להעניק מהניסיון והידע המקצועי שלך. ( הסרטונים החדשים שלך טובים ומשקפים אותך). . . ….
הסדנא עזרה לי לפתח יכולת להבין את התמונה אחרת ולהסתכל על החיים מזוויות שונות. נהייתי אדם רגוע ושליו יותר.
הבנתי שאני לא “חייב” להגיב על כל דבר. הבנתי שהכעס הוא רגש משני שמחביא את הרגשות האמיתיים שלנו.
הפכתי לאדם עם ביטחון גדול אבל כזה שלא חייב להפגין אותו. הוא פשוט נמצא שם גם אם אני שותק.
אהבתי בסדנא את היכולת לשלב אנשים שונים ולגרום להם להיפתח בשביל שינוי. אהבתי שהזדהיתי עם כל אחד מחברי הסדנא ותוך כדי זה להבין את עצמי יותר.
למדתי שאני לא חייב להגיב ולהראות שאני צודק. אפשר לחכות ולענות יותר מאוחר וטוב יותר לדברים מעצבנים. הבנתי שכעס הוא רעל .תמיד כשהוא מנסה להיכנס, אני אומר לעצמי שאני לא רוצה להכניס רעל לגוף שלי.
למדתי לזהות ולהכיר מה מעצבן אותי ולדעת מתי “לרדת מהמגרש”. עקרון 10-90 פשוט עוב. זה הפך אותי לשליו יותר.
למדתי שיש לנו אפשרות לבחור איך להגיב.
תודה לכם, אריאלה ושלומי, על האפשרות להכיר אנשים כל כך מקצועיים ומנוסים בתחום, כמוכם.
ידעתם לתת מקום לכולם וגרמתם לנו להבין שלקבוצה יש כוח ביחד. השלמתם אחד את השני.
לא יכולתי לצפות למשהו יותר טוב. בזכותכם וגם בזכותי אני יכול להגיד שאני אדם שעשה שינוי, אני אדם אחר.
תודה רבה לכם!
אבישי ( ינואר 2015)…
בסדנא הצלחתי להבין שבאמת אין ערך לכעס ולעצבים ושהם לא מועילים בכלום.
דבר ראשון אהבתי את החיוך של אריאלה.
אהבתי מאד את זה שאתם, אריאלה ושלומי, הצלחתם להוביל את הקבוצה להרגיש בסביבה בטוחה ולהרגיש בנוח גם ברגע שאתה חשוף מול הקבוצה.
מה שהיה חדש לי ומאד משמעותי הוא היכולת שלי לשקף ולבטא את התחושות שלי בפורום מורחב.
למדתי כלים לדעת ולבחון את הדברים בצורה יותר אובייקטיבית ונכונה ולמדתי להגיב רק במצב קר.
אריאלה ושלומי, אני חושב שאתם צוות מנצח, אתם בעלי יכולת מדהימה בניהול קבוצה בדגש לגרום למשתתפים להרגיש בסביבה בטוחה.
שי ת’ (אפריל 2015)…
מה שקיבלתי בסדנא הם כלים להקשבה לדברי הסובבים, קיבלתי כלים קונקרטיים ומדידים. בסדנא התחוור לי מושג האחריות, והבנתי שאני אחראית על עצמי. גיליתי את האמונה ביכולותיי – שיש לי כוח אדיר לעשות/להוביל שינוי. למדתי לא לבטל את עצמי אל מול הסביבה.
כמו כן, למדתי לדבר לאט, ברור וחד משמעי-לשים נקודה בסוף משפט. חזרה על הנאמר לא בהכרח נותנת לדבריי יתר משקל ו/או משמעות. למדתי לתת מקום לאחר.
אריאלה ושלומי היקרים, החדות שלכם, הדיוק בפרטים הקטנים, הראייה שלכם אותנו, המראה שאתם מציבים מולנו כל פעם מחדש, מחדדים ומגדילים ומובילים אותנו להסתכל על עצמנו, עצם העובדה שאינכם מוותרים לאף אחד להתעמת אל מול עצמו והפחדים הכי גדולים של עצמו, זו הגדולה שלכם. מחכה לסדנת ההמשך….
“הוא כל הזמן מעליב אותי, מעיר לי על דברים שאני עושה או לא עושה, מעביר עלי ביקורת, אפילו על דברים קטנים וזה ישר מקלקל לי את מצב הרוח לכל היום.” כולנו זקוקים להרגיש בסדר עם עצמנו, אהובים, מוצלחים, בעלי ערך ובטוחים. המאמר הזה בא להבהיר כיצד הצורך ‘להיות בסדר’ גורם לכעסים, למריבות ולמאבקי כוח בזוגיות וכיצד דווקא התסכולים הללו יכולים להיות הכוח המניע לתיקון אישי של כל אחד מבני הזוג ולריפוי של מרחב היחסים הזוגי….
“את מכה, את לא אישה”, כך אמר אפרים (שם בדוי), בן 64, עצמאי לאשתו גליה (שם בדוי), 54, כיום עוזרת לילדיה לטפל בנכדים באחד הימים כשהם הלכו לקנות משהו לבית. כשגליה הביעה את רצונה ודעתה לגבי הקניה, התפרץ עליה אפרים בנוכחות הקופאית והאנשים מסביב שהיא לא מבינה בזה כמוהו ושתשתוק. גליה ואפרים חיים כך שנים רבות ולצערי הרב, הם דוגמא לזוגות רבים שחייהם מתנהלים כך. היום גליה אינה יכולה לשאת יותר את המצב ואת היחס המשפיל של בעלה כלפיה והביעה . . ….
