לשבור את מעגל הכעס

הכעס הוא רגש אנושי המשמש גם כמנגנון הישרדות לגיטימי וטבעי אבל כשהוא הופך למה שמגדיר אותנו ולחלק בלתי נפרד מאתנו אז הוא עלול להפוך למסוכן עד כדי כך שהוא עלול להרוס ברגע אחד את מה שבנינו במשך שנים, כמו לפרק את הזוגיות והמשפחה, לסכן את הפרנסה ואת מקום העבודה או לפגוע בבריאות שלנו. אם אתם מרגישים שהר הגעש שבכם כבר מזמן הפך ללבה רותחת זה הזמן לפנות לאריאלה מלצר, מומחית לשליטה וניהול כעסים. בעזרת הכלים הנכונים תוכלו להציל את עצמכם מעצמכם.

איך לשבור את מעגל הכעס

כעס – כולנו מרגישים אותו, הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו, מהרגשות שלנו וממה שהופך אותנו לבני אדם אנושיים. זה טבעי, מותר ואפילו בריא לכעוס. כיצורים חיים ביטוי הכעס מגיע אצל כל אחד מאתנו בדרכים שונות, באופנים שונים ובמינונים משתנים.

אבל השאלה הגדולה היא כיצד אנחנו מבטאים את הכעס. מהי תדירות ההתפרצויות שלנו, עוצמת הביטוי שלהן, כמה מקום הן תופסות בחיים שלנו, עד כמה המקום הזה הוא דומיננטי ומרכזי בחיים שלנו, האם הוא שולט בנו ומנהל אותנו ומתי הוא הופך לחלק מהמנגנון ההישרדותי שלנו ומתי לחלק שהורס כל חלקה טובה בחיינו.

במטרה למנוע את המחיר הכבד שאנחנו עלולים לשלם בהתמודדות שלנו עם הכעס, אריאלה מלצר, מומחית לשליטה וניהול כעסים, פיתחה דרך ייחודית שתעזור לכם להתמודד נכון וביעילות עם אותם כעסים מבלי לפגוע

בעצמכם וביקרים לכם.

אריאלה, עובדת סוציאלית קלינית בעלת תואר שני, היא פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. במשך עשרות שנים היא עבדה במגזר הציבורי והקימה את המרכז למניעת אלימות במשפחה בלוד. הניסיון הרב שצברה והכלים שאספה לאורך הדרך המקצועית שלה העצימו את גוף הידע שלה והיא החליטה להתמקד בתחום השליטה וניהול כעסים גם במגזר הפרטי. לפני עשרים שנים היא הקימה את ‘מכון רעות’, בו עובדים פסיכולוגיים ועובדים סוציאליים ויחד איתם החלה להנחות סדנאות ולהעניק טיפולים אישיים וזוגיים, במטרה להציל כל מי שנמצא כפסע לפני שהוא הורס לעצמו את החיים. אריאלה ראתה צורך וחשיבות לעזור ולגעת באנשים הנורמטיביים, המוצלחים והמוכשרים, שהם עצבניים ובעלי פתיל קצר, שלא ענו להגדרה – אלימים, אבל עדיין נתפסו בעיני החברה כתוקפניים או כקורבנות. עם השנים, הוותק והניסיון פיתחה אריאלה תובנות וכלים שיכולים לעזור לכל אחד מאתנו לעשות את השינוי.

מהו בעצם כעס?

“כעס הוא רגש לגיטימי, טבעי ואנושי. הוא מוביל ומכוון אותנו לעצמנו ולצרכים שלנו, הוא האנרגיה שמתעוררת בתוכנו ושאותה אנחנו מרגישים מיד, המנגנון ההישרדותי שלנו, הצעקה של הכאב שלא מקבל ביטוי ישיר וגלוי. עם זאת מדובר בעצם ברגש משני. מתחת לאותו כעס יכולים להתעורר סוגים שונים של רגשות שמתדלקים ומעוררים אותו. רגשות כמו חוסר אונים, ביטחון עצמי נמוך, פגיעה, עלבון, כישלון, בושה, קנאה, השפלה. אלו רגשות אותנטיים שקשה לנו לשאת בתוכנו. רגשות שאם אנחנו לא נותנים להם ביטוי ישיר, גלוי ואמיתי, הם הופכים לכעס שמשליך, לכאורה, את אותם רגשות בלתי נסבלים החוצה וחושף את המקומות הפגיעים ביותר שלנו”.

מתי הכעס הופך מכעס לגיטימי להתפרצות פוגענית?

“הכעס חושף את המקומות הפגיעים ביותר שלנו, והפוגענות שיוצאת מאתנו פוגשת בדרך כלל את הקרובים והאהובים שלנו, שעלולים להשיב לנו בתגובות של מרד או כניעה. כשהכעס יוצא ללא שליטה בצורה שפוגעת נפשית, רגשית או פיזית באחרים או בעצמנו הוא כבר לא לגיטימי. מצב זה עלול להיות מסוכן כאשר אנחנו משתמשים בכעס בצורה לא מאוזנת ולא מבוקרת, וכשזה קורה הכעס הוא כמו רעל, זיהום רדיואקטיבי הרסני. הוא פוגע בחיים ובתפקוד שלנו והתדירות שלו מתדלקת את הפעם הבאה שכבר לא תהיה שאלה של ‘האם’, אלא ‘מתי’. כפועל יוצא מכך הפעם הבאה עלולה להיות חמורה ובעלת עוצמה גבוהה יותר, שרק תהפוך את כל האתגרים שלנו לקשים וגדולים יותר. היא תתפוס מקום דומיננטי בחיים שלנו עד שהיא תשלוט בנו ותנהל אותנו”.

מה מעורר את הכעס?

“הכעס מתחיל לבעבע בכל פעם שאנחנו מרגישים מאוימים, מותקפים, פגועים, לא מובנים או מושפלים. הוא גדל עוד יותר, כאשר משהו לא עונה על הצרכים שלנו או כשאנחנו מרגישים שלא רואים אותנו. הוא מתפתח כשאנחנו נתפסים מבחוץ כשקופים ולא בסדר והוא מחפש פורקן כאשר הביטחון העצמי שלנו מתערער ואנו חשים שהקיום שלנו בסכנה. במצב כזה יש מי שיתפרץ בצורה אוטומטית, מהירה ואימפולסיבית ולעומתם, יש מי שידחיק או יכלא את הכעס בתוכו וישתוק. בשני המקרים התוצאה היא לא פחות מהרסנית.

האם כולנו מבטאים את הכעס באותה דרך?

“לא. ישנן ארבע צורות עיקריות שבה אנשים מבטאים את הכעס. קבוצת האנשים הראשונה היא המתפרצים – אלה אנשים שנדלקים בקלות, מתחממים מהר, מתעצבנים על כל שטות ובעלי פתיל קצר. אנשים שאצלם יש רק דרך אחת נכונה וצודקת וזו הדרך שלהם. הם עלולים להגיב בהתנשאות, בביקורתיות יתר, זלזול ושיפוטיות ולהתנהל בצעקות, קללות, גידופים, עלבונות, הפחדה ואיומים או זריקת חפצים. הם מאשימים את האחר, רואים את החיים רק בצבעי שחור ולבן ותגובת הכעס שלהם היא אוטומטית, מהירה ומהבטן. יש להם חשיבה נוקשה והם מסתכלים על העולם כמקום מסוכן. הם דרוכים כל העת לפגיעה שאוטוטו מגיעה וכל דבר קטן עלול להצית תגובה גדולה. הם סומכים רק על עצמם, מתקיפים על מנת להתגונן ופוגעים באחרים עד כדי הקטנה והשתקת האחרים ושלילת החופש שלהם.

הקבוצה השנייה הם האנשים הדוחסים, שנמנעים מביטוי הכעס – הם מפחדים מהכעס של עצמם ושל אחרים. הם חוששים שעימותים יהרסו להם את החיים, יפגעו ביחסים שלהם ולבסוף ישאירו אותם לבד. הם לוקחים את האחריות על היחסים על עצמם ולא מאמינים שיש להם את הזכות לבטא את הצרכים והרצונות שלהם. הם עסוקים בלרצות את האחרים, סופגים ודוחקים פנימה עד כדי כך שהם מקריבים את הרצונות והצרכים שלהם ומבטלים את עצמם. הם מרגישים שקופים, חוששים מלאכזב, מקווים שישמעו אותם גם בלי שהם משמיעים את קולם באמת וכולאים את הכעס פנימה. אנשים אלו לא באמת מעריכים את עצמם עמוק בליבם ולא את הכישורים והכוחות שלהם. הם פסיביים ונמצאים כל העת בתחושת מלכוד וחוסר אונים, שמובילים לייאוש ואפילו דיכאון ולהלקאה עצמית. הם לא תמיד מצליחים לממש את עצמם וחיים בתחושת החמצה תמידית.

יש את קבוצת הפסיביים-אגרסיביים, להם אני קוראת הפרטיזנים – אנשים שנעלבים, פגועים ומרגישים את הכעס אך מפחדים מקונפליקט ועימות גלוי ומבטאים את הכעס בצורה חבויה וסמויה. במקרה הזה העימות נשאר בתוכם בינם לבין עצמם. הוא לא מוחצן אלא פנימי אך מבטאים אותו בצורה של הימנעות. הם מזינים אותו ומתבשלים בתוך עצמם עד שהוא מתפרץ בדרכים שונות. אלו אנשים שמתקשים לסרב בגלוי לבקשות אך נמנעים מלגלות התנגדות ישירה. זו יכולה להיות אגרסיה שקטה, הסתגרות בתוך עצמם או צורת ענישה סמויה שבאמצעותה הם לא נותנים את המענה המבוקש לצרכים של הזולת. זה יכול להתבטא בשתיקה תוקפנית, חוסר היענות לבקשות בתואנות ואמתלות שונות, שיכחה, כביכול, עייפות, דחיית הביצוע וכד’. במקום להוציא את התוקפנות בצורה גלויה הם מתחכמים ועושים זאת בצורה סמויה. בדיוק כמו הפרטיזנים שהמתינו כל היום כדי להוציא פעולות תגמול בחסות הלילה. גם כאן הפרטיזנים ישאירו את הכעס במחתרת ויבטאו אותו בהיחבא או עד שהוא יתפרץ ללא שליטה וכשזה יקרה, הוא ישאיר אחריו עיי חורבות שעלולים להוביל להרס בלתי ניתן לתיקון.

והקבוצה אליה כולנו רוצים להשתייך, ולשם אני מובילה בסדנאות ובטיפולים הפרטניים שלי, זו קבוצת האנשים האסרטיביים – הם בטוחים בעצמם, משתפים פעולה, ונותנים לאחר ולשונה מקום והרבה כבוד והערכה. הם עונים לסיטואציה בצורה עניינית מתוך מטרה לשפר ולהיטיב עם היחסים וגוברים על התסכולים והקשיים מבלי לפגוע, לא בעצמם ולא באחרים. הם רואים גם את הצרכים של עצמם וגם של האחרים ומחפשים את הפתרון שייתן מענה לשני הצדדים. הם מקבלים את העובדה שיש אנשים שונים שחושבים אחרת וצורת הביטוי שהם בוחרים ליישם היא שכנוע ולא כפייה. דמוקרטיה במלוא מובן המילה”.

על מה שמים דגש בסדנאות ובטיפולים הפרטניים?

“בסדנאות ובטיפולים הפרטניים אני מתמקדת גם באופן שבו אנחנו מבטאים את הכעס ולמידה של דרכי ביטוי אסרטיביות, יעילות ורצויות, כלים וטכניקות מעשיות לבלימת התפרצות הכעס, אך לא פחות חשוב הוא ללמוד ולזהות מה מנהל אותי באופן אישי באירועי הכעס, מה קרה בעולם שלי, איזה כאב נלחץ ועל מה הוא מתיישב, איך אני יכול לתת לו מענה, איפה אני לוקח אחריות להתמודד עם זה בתוכי ולמה אני מצפה ורוצה. לכן, כבר בשיחת האבחון הראשונית אני מבררת עם המטופלים מה הבעיה והקושי שלהם. אני עוזרת להם להבין ולזהות את הכאב שממנו הם סובלים ובונה יחד איתם תכנית טיפול. מלבד זאת, המטופלים והמשתתפים בסדנא לומדים מיומנויות תקשורת בינאישית, מיומנויות ניהול קונפליקטים ומשא ומתן. כאשר מדובר בטיפול פרטני, אני בונה לכל מטופל תכנית אישית בהתאם ליכולות, למוטיבציה, לקשיים ולנכונות שלו. בסדנאות אני דואגת שלכל משתתף יהיה מקום ולכן ישנה הגבלה על מספר המשתתפים. הסדנאות כוללות 10 מפגשים, כאשר כל מפגש נמשך כשעתיים וחצי. חשוב לי לראות כל אחד, לתת לו מקום וביטוי ולהתקדם בקצב שלו”.

אילו כלים מקבלים המשתתפים במהלך הטיפול?

“הכלים בהם אני משתמשת נועדו לאפשר למטופלים שלי לנהל דיאלוג מכבד ובטוח, לתת מקום לעצמם ולאחר, לפתח ביטחון וחוזק פנימי, לקחת אחריות על העולם שלהם, לבטא את עצמם בצורה אמיתית ללא כוחנות ושתלטנות ובלי לפגוע באף אחד ולשנות את זווית הראייה והתפיסה שלהם את עצמם, את האחרים ואת המציאות. בנוסף לכל דרכי ההתערבות המקצועיות שרכשתי כאשת מקצוע אני נעזרת גם בכלים קוגניטיביים-התנהגותיים העוזרים לקשר את ההתנהגות של כל מטופל עם המחשבות שלו, טכניקות וכלים מגישת האימאגו, בכלים לתקשורת בין אישית, ניהול קונפליקטים ומשא ומתן להתנהלות נכונה במצבים שונים, וכן בכלים ובטכניקות שפיתחתי בעצמי עם השנים ובהתאם לניסיון שצברתי בשטח”.

כיצד לומדים המטופלים להתמודד עם כעסים?

“לכל אורך הטיפול והמפגשים המשתתפים משתפים באירועי הכעס שמתרחשים בחייהם, לומדים לזהות איך מתפתח תהליך הכעס בתוכם ומה ניתן לעשות בכל שלב ושלב, ולזהות את החלקים בתוך עולמם הפנימי שדוחפים אותם לפעול כפי שהם מתנהגים. הם לומדים טכניקות וכלים רבים שעוזרים להם להתבטא בצורה אותנטית אמיתית מתוך חוזק פנימי, בלי לפגוע באחרים ובלי לפגוע בעצמם, ולומדים דרכי ביטוי ומיומנויות תקשורת בינאישית מכבדות ואסרטיביות. הם מנהלים יומן כעס, מתרגלים טכניקות ושיטות, ובין המפגשים אף צופים בסרטוני הדרכה רלוונטיים, שמועברים על-ידי, וקוראים מאמרים פרי עטי המתייחסים לדברים שעולים במפגשים. חשוב לציין כי השינוי מגיע רק כאשר מדובר ברצון אמיתי של המטופלים לשנות, כשהם מכירים בבעיה ולוקחים עליה אחריות, וכשהם מוכנים לוותר על הרצון שלהם לשנות את האחרים או לכפות עליהם את רצונם, תוך שהם מתרגלים ללא הרף את השיטות והטכניקות הנלמדות עד שהן הופכות לחלק בלתי נפרד מהם ומההתנהלות היומיומית שלהם. הרעיון שעומד בבסיס הטיפולים והסדנאות שלי הוא שליטה וניהול כעסים ותקשורת יעילה. כבר לא תגובות אוטומטיות ואימפולסיביות, אלא דרכים לביטוי, שלא יפגעו בחיים ובקיום שלנו. מטופלים שעוברים את התהליך מספרים עד כמה הוא שינה אותם מהקצה אל הקצה, עד כמה זה הציל להם את החיים, הבריאות, הזוגיות והמשפחה”.

איזה מסר חשוב לך להעביר לקוראים שלנו?

“זה לא פשוט לפגוש פנים מול פנים את הכאב, התסכול והפחד ועוד יותר לא פשוט הוא לשנות. חשוב לי שיידעו שמי שרוצה באמת לשנות יכול להצליח ואפילו לעבור מהפך לכל החיים. כדי להצליח ליצור את השינוי המבוקש חשוב להגיע לטיפול ולסדנא מתוך רצון אמיתי לשנות את הבעיה ולהכיר בה כבעיה אישית, לקחת עליה אחריות, להתמסר ולהיות מחויב לתהליך של עצמו. המטרה היא ללמוד כיצד לתת מקום לזולת ולנו, איך לכבד את עצמנו ואת האחר בו זמנית, לזהות מה מנהל אותנו ולתרגל את זה עד שנצליח להפוך את התגובות האוטומטיות שלנו לרצויות, נכונות ולחלק בלתי נפרד מההרגלים, הדפוסים ומהעולם הפנימי שלנו, לחלק מהמהות הטבעית שלנו. השינוי גם יאפשר לתת ביטוי ישיר ואמיתי לרגשות מתוך חוסן וחוזק פנימי מבלי שנתפרק, להסתכל על מצבים בחיים לא כשחור-לבן, טוב-רע, מנצח-מפסיד אלא כ-win-win, להחשיב את מי שאני וכיצד אני רואה את הזולת גם אם הוא חושב אחרת ושונה ממני, ולגדול מזה. השינוי יאפשר קיומה של זוגיות בטוחה ומספקת עם קרבה ואינטימיות ומסגרת משפחתית בריאה וקרובה. השינוי הוא אפשרי, וחשוב לא פחות הוא ממש בהישג יד”.