5 הטעויות הנפוצות שמובילות לחוסר שליטה בכעסים

אנשים כעסנים שנדלקים בקלות, אלה שמתחממים מהר, שמתפרצים ללא שליטה ויש להם פתיל קצר, הן מול בני הזוג או הילדים והמשפחה שלהם או אם זה גם מול אנשים אחרים שבסביבתם כמו חברים, קולגות לעבודה, נותני שירותים, נהגים על הכביש והולכי רגל ועוד, עושים כמה טעויות נפוצות ושכיחות, האופייניות להם.

סדנא לשליטה וניהול כעסים במכון רעות

סדנא לשליטה בכעסים במכון רעות  ם עליהן מאד. 

אני אציין כאן 5 טעויות נפוצות מרכזיות שקשורות ומשיקות זו לזו שמובילות את אותם האנשים להתפרצויות זעם פתאומיות ולחוסר שליטה בכעסים שלהם, גם מבלי שהם היו רוצים ושאח”כ הם מתחרטים עליהן. מרגע שיבינו את הטעויות שהם עושים ויהיו מוכנים לשנות תפיסה ולראות אחרת את הדברים, את עצמם, את הזולת, ואת היחסים עם האחרים ועם המציאות, גם ההתנהגות שלהם תוכל להשתנות והתפרצויות הכעס שלהם יפחתו או יפסקו לחלוטין.

לעיתים קרובות, קשה להם לוותר בעצמם על תבניות החשיבה והצרכים שלהם, שהולכים איתם שנים רבות (כמו אלה שיפורטו כאן בהמשך), כי הם נתפסים בעיניהם כדרך התגוננות וכאמצעים להשגת כוח ושליטה, וכעקרונות חיים, דברים שהם לא היו רוצים לוותר עליהם. במקרים שזה קשה לשנות לבד, כדאי לקבל עזרה ממומחים ובעלי ניסיון וידע בתחום, כדי שיוכלו להתגבר על המכשולים והמחסומים שעומדים בפניהם וליצור לעצמם חיים רגועים ללא כעס.

 

5 הטעויות הנפוצות הן:

  1. הרצון לשלוט באחרים ולשנות אותם
  2. “שמירה” על הצדק והצורך להיות צודקים
  3. רואים את העולם בשחור לבן
  4. לא מקשיבים עד הסוף לדברי האחרים.
  5. לא מבטאים רגשות בצורה גלויה וישירה

1. הרצון לשלוט באחרים ולשנות אותם

האנשים הכעסנים רוצים וצריכים שליטה בחיים שלהם. הם משתמשים בכל מיני דרכים כוחניות על מנת להשיג לעצמם כוח ושליטה על האחרים. הם נדלקים בקלות כשמשהו משתבש להם או כשמשהו לא הולך להם כמו שהם צריכים או כשמישהו עושה או לא עושה משהו שהם חושבים שצריך.
הם רוצים וזקוקים שהמציאות וכל הסובבים אותם, במיוחד הקרובים להם במיוחד, יספקו להם מענה מהיר ומספק לצרכים, בזמן שלהם, בדרך שלהם ובאופן המדויק להם, אחרת מתערער הביטחון הפנימי שלהם, עולה בהם חרדה, מתח, לחץ וקושי להכיל את המצב המתסכל. זו הסיבה שהם רוצים לשנות ולהתאים את האחרים ואת המציאות לצרכים שלהם. הם זקוקים להרגיש חזקים ובעלי הכוח לקבוע, להרגיש ביטחון עצמי ולכן, פעמים רבות, הדרך שלהם להשיג את מטרתם היא ע”י החלשת האחר, השתקה שלו, הקטנה, והפחתת הערך והביטחון של הזולת במקום לפתח חוזק וכוח פנימי אמיתי בתוך עצמם ובעולמם הפנימי. הם רוצים שהדברים יתנהלו כרצונם וכשזה לא הולך להם הם מנסים לכפות את רצונם על האחרים ולהשיג שליטה עליהם באמצעות תוקפנות וכוח על סוגיו השונים, כוח פיזי או רגשי, אם זה בביקורת מתמדת, האשמות, מניפולציות רגשיות, הפחתת ערך, זלזול ולעג, התנשאות, שיפוטיות, קנאה, איומים והפחדות, צעקות, קללות, זריקת חפצים ושבירתם או אלימות לסוגיה השונים.

אז מה עושים?

תהיו מוכנים לוותר על הרצון העז שלכם לשנות את האחרים כרצונכם. לא ניתן לשנות את האחרים להיות מי שהם לא. אין לנו שליטה על המציאות ולא יכולה להיות לנו שליטה על האחרים, לא על מה שהם אומרים, עושים, מתנהגים, חושבים או מרגישים. הם פשוט מי שהם, אחרים, וזה בסדר ויש לקבל זאת כעובדה.

תהיו גם מוכנים לוותר על הצורך לשלוט באחרים שיעשו את מה שאתם צריכים ורוצים. עליכם ללמוד לקבל את האחרים כפי שהם על כל השונות וההבדלים שבהם ולתת להם מקום לידכם ללא כל שיפוטיות של טוב או רע. אף אחד לא אוהב שמשתלטים עליו וכופים עליו באמצעות כוחנות מה לעשות או להיות בניגוד לרצונו. האחרים פשוט אחרים. הם שונים. ולכן, עליכם לכבד את המחשבות שלהם, את רצונותיהם, את רגשותיהם. ואם תקשיבו להם עד הסוף אולי גם תראו דברים חדשים שרק ייטיבו איתכם ויעזרו לכם.

לפעמים, צריך לוותר על חלק מהשליטה כדי לא לאבד את כל השליטה.
עליכם גם לוותר על הצורך לכפות את רצונכם על האחרים ולהיות בעלי הכוח הבלעדי. חשוב שתבינו שאתם לא באמת יכולים להשיג שליטה על האחרים ובטח לא בכוח. גם אם זה ייראה, לכאורה על פני השטח, שהשגתם שליטה על האחרים באמצעות כוח, הרי שבגלל ההשתלטות שלכם עליהם מתפתחת מתחת לפני השטח אצל האחרים פגיעה, מרירות, כעס, עלבון, השפלה ונוצר ריחוק רגשי ביניכם שיוצר מרחק ביחסים שהולך ומחריף עם הזמן.
במקום זה תפתחו את הכוח הפנימי והביטחון העצמי שלכם. ככל שתרגישו באמת בטוחים וחזקים מבפנים, תוכלו לשאת את התסכולים שעולים כשמשהו לא הולך לכם כרצונכם או כשמשהו משתבש. תהיה לכם היכולת להרגיע את עצמכם ולשאוב כוח מתוך עצמכם.

2.”שמירה” על הצדק והצורך להיות צודקים

הם מאמינים בצדק אבסולוטי. בעיניהם יש רק אמת אחת והיא שלהם. הם לא רואים שלכל אחד יש את האמת הסובייקטיבית שלו וגם הוא יכול להיות צודק. קשה להם לראות שאנשים אחרים רואים דברים אחרת מהם, מזוויות ראיה שונות משלהם וגם הם צודקים או שהמציאות שונה ממה שהם חושבים שצריכה להיות. הם מאמינים שמה שהם רואים זה הצדק, הנכון, ה”בסדר” והם רואים בזה ערך עליון שצריך לקיים אותו בכל מחיר אחרת זה נחשב בעיניהם כפגיעה בהם, דבר שמצדיק יציאה למאבק כוחות, שמעורר את התפרצויות הכעס הבלתי נשלטות. הם מאמינים שיש רק דרך אחת נכונה והיא שלהם. כל דרך אחרת, רצונות אחרים, גישה אחרת וכד’, שמנוגדת או שונה משלהם מתפרשת כפגיעה בהם ובצדק שלהם, דבר שמעורר את הכעס שלהם באופן מיידי ומהיר. הם יוצאים “להגן” על עצמם מפני חוסר הצדק והם נדלקים בהתפרצות של כעס. הם רגילים להאשים את האחרים וסביבתם במה שקורה להם. הם לא בודקים את התרומה והחלק שלהם למציאות שלהם. הם מתקשים לקחת אחריות על עצמם ועל ההתנהגות שלהם. קשה להם לראות איפה החלק והתרומה שלהם למצב שהתרחש כי כל מה שהם זקוקים באותו הרגע הוא להרגיע את עצמם ולהחזיר לעצמם את הביטחון העצמי ואת השקט.
בעיניהם יש תמיד מישהו אשם כשהם עצבניים. זה לא באשמתם כי הדבר האחרון שהם רוצים להרגיש הוא אשמה או שהם “לא בסדר” במיוחד במצבים שהיתה להם כוונה טובה והם יצאו לא מובנים. אם הם מתוסכלים, עצבניים וכועסים סימן שש מישהו אשם בזה ואחראי למצבם וזה לא הם. בחוויה שלהם, תמיד אחרים אשמים במה שקורה להם. לתפיסתם, מישהו אחר אחראי על שלוות הנפש שלהם ואם הם עצבניים סימן שמישהו עשה או לא עשה משהו.
לרוב, הם ביקורתיים, מתלוננים, באים בטענות לאחרים, שיפוטיים כלפי האחרים, מאשימים, מתנשאים, ציניים, מזלזלים באחרים,  ולפעמים אף ארסיים מאד.

אלה האנשים שרוצים לשנות את האחרים, לחנך אותם ולשלוט בסביבה שלהם. הם רגילים לומר “אתה גרמת לי ל…”, “אם היית..אז…,” ,”אם לא היית…אז….”, “זה לא בסדר ש…”.
הם האנשים שכל עוד הם ממשיכים להאשים את הסביבה שלהם במה שמתרחש בחיים שלהם, הם לא יעשו שום שינוי אמיתי אלא אם יופעל עליהם לחץ והם ירגישו שהם עומדים להפסיד ולאבד משהו מאד חשוב להם בחיים כמו את הזוגיות ואת המסגרת המשפחתית שלהם.

השלכת האחריות על האחרים וחיפוש אחר הצדק האבסולוטי ומי אשם מייצר כל הזמן מתח בין האנשים ומעכיר את היחסים. רק אנחנו אחראים על מה שקורה במציאות החיים שלנו. הרצון לחפש צדק אבסולוטי ולמצוא אשמים בחיים שלנו, נותן לנו פטורים, הקלות והנחות לגבי ההתנהגות והמעשים שלנו ומשחרר אותנו מאחריות למציאות חיינו. נותן לנו תחושה שאנחנו בסדר, טובים ובעלי הצדק לעומת האחרים הרעים, כביכול, הפחות יודעים, הפחות צודקים ואלה שפועלים לא נכון. זה מעניק תחושה של כוח וחשיבות, מעלה את תחושת הביטחון ומרגיע את החרדה הפנימית.
כשיש מישהו אחר שאשם, אנחנו לא צריכים להתאמץ, לא צריכים לקחת אחריות על הטעויות שלנו, על הבחירות השגויות שלנו, על הכישלונות שלנו או על הדרך שבה אנחנו פועלים בחיים. כך אנחנו לא צריכים למצוא את הדרך כיצד להכיל את התסכולים שלנו ולווסת את המתחים והלחצים של עצמנו.
מה עושים?

חשוב שנדע כולנו כי אנחנו אחראים בלעדית על כל מה שקורה לנו בחיים, על המחשבות שלנו, על הרגשות שלנו ועל ההתנהגות שלנו.
אם יש משהו שלא מתנהל לכם כמו שאתם רוצים, אז עליכם, כאנשים בוגרים, עצמאיים, בעלי אחריות ובחירה, להבין מה הטעויות שלכם, מה חוסם ועוצר אתכם ואז למצוא את הדרכים המתאימות כדי להשיג את מה שאתם רוצים בחיים שלכם וליצור את המציאות הרצויה לכם. 
עליכם לוותר על הצורך שלכם להיות הצודקים הבלעדיים. יש עוד זוויות ראיה חוץ משלכם, יש עוד דרכים נכונות ומתאימות. לא רק הדרך שלכם היא הנכונה. כל אחד רואה את הדברים מתוך המשקפיים הסובייקטיביים שלו, עפ”י הערכים שלו, האמונות, ההרגלים, והחוקים על פיהם גדל בילדותו. לכל אחד יש תסריט פנימי אחר והוא לא בהכרח פחות טוב מהשני אלא אחר. כשתאפשרו לעצמכם לראות את זה, אתם רק תרוויחו ובגדול. גם ידע ורעיונות טובים והיבטים נוספים לחיים, וגם את היחסים עם האחרים, את הקירבה שלהם אליכם, את החום, הכבוד והאהבה שהם יכולים לתת לכם.

3 . רואים את העולם בשחור לבן –

האנשים בעלי הנטיה לכעוס בקלות רואים את העולם בראיה של שחור לבן. החשיבה שלהם דיכוטומית ונוקשה, או – או. או הראיה שלהם או הראיה של הזולת שבעיניהם תמיד מנוגדת לשלהם, ולא הנכונה ולכן גם לא צודקת, ולכן, תמיד הם נשארים בתפיסה שלהם ונלחמים על צדקתם על מנת לנצח את האחר ולכפות עליו את דעתם ורצונם. זו חשיבה של הכל או לא כלום ולכן, לעיתים קרובות, הם מרגישים שהם חייבים ומוכרחים שהדברים ייעשו עפ”י רצונם אחרת זה קטסטרופה, מה שדוחף אותם להפעיל כוח לעשות משהו או לפעול על מנת להשליט את תפיסתם. במצב כזה בו אין גמישות חשיבה שמאפשרת להעלות אפשרויות שונות ומגוונות של פתרונות ודרכי התבוננות, גם אין להם חופש בחירה ומתעוררת בתוכם תחושה של מצוקה פנימית שהדברים חייבים ומוכרחים להתנהל עפ”י דעתם במיידי, מה שגורם להם לפעול באופן תגובתי, לא שקול ואימפולסיבי כדרך הישרדותית כמו במצב של סכנה ואיום, מה שמעורר מיד את התפרצות הכעס.
חשיבתם הקיצונית והנוקשה לא מאפשרת להם להתפשר על אופצית פשרה שמתאימה גם להם וגם לאחרים, כי הם לא רואים אותה כלל. בשבילם פשרה והיענות לצרכי האחר זו כניעה, פראייריות, חולשה והפסד שלא באים כלל בחשבון מבחינתם. הם מתקשים לראות את המציאות כמורכבת מגוונים שונים. חסרה להם גמישות חשיבה שתאפשר להם לראות אופציות שונות שיכולות להתקיים זו ליד זו גם אם הן שונות. זו הסיבה שהם נדלקים בקלות, כי אם הדברים שלהם לא מתקבלים כרצונם, הם מרגישים פגיעה בכבודם ובביטחונם העצמי כמו פגיעה במהות שלהם, הם נעלבים, מרגישים בלתי נראים, לא חשובים, לא משמעותיים ואף לא קיימים, דבר שמעורר כאב גדול בתוכם, המעורר את הצורך להגן על עצמם באמצעות הכעס, שתלטנות וכוחנות.
מה עושים?

כשעולה קונפליקט ומתח בין הרצונות שלכם לבין הרצונות של האחרים, תזכרו שהמציאות אינה מקשה אחת. היא מגוונת ומורכבת ולא עשויה משחור- לבן וכדאי לחפש עוד אופציות כי לא רק זו שלכם היא הנכונה. חפשו תמיד את האופציה השלישית, כפי שאני קוראת לה, זו של הפשרה, בה יש מענה גם לצורך שלכם וגם לצורך של הזולת. לפעמים, אפילו לא צריך ישר לחתור לפתרון אלא עצם ההקשבה אחד לשני, מתן הכרה לצרכים של שני הצדדים, אמפטיה, הבנה וקבלה הם הפתרון למתח ולקונפליקט.

4. לא מקשיבים עד הסוף לדברי האחרים-

רבים לא מקשיבים בתשומת לב מלאה אחד לשני. לעתים קרובות, רואים אותם מתפרצים לדברים של האחרים, הם חסרי סבלנות, קצרי רוח, יודעים ומנחשים כבר את התשובה (“אני יודע כבר מה אתה רוצה להגיד..” לאן אתה חותר”…), הם לא מחכים לסוף הדברים, מנסים כבר לארגן תשובה תוך כדי דיבור, לא מקשיבים מהלב, לא נותנים לדברי הזולת להיכנס אליהם, עסוקים רק בלענות.”.אני אשכח..” ,הם אומרים, “אני חייב..”., “אני מוכרח לקטוע אותך..” וכו’ . מכירים את המשפט “סליחה שאני קוטע אותך אבל אני חייב להגיד…”? זה לכאורה, מנומס, מבקשים סליחה אבל בכל זאת קוטעים את השני ולא מאפשרים לו לסיים את דבריו.

ההתפרצות וקטיעת דברי האחרים היא, בעצם, חדירה לטריטוריה של הזולת בלי רשות, השתלטות על מרחב היחסים והעברת מסר לשני שהוא והצרכים שלו לא חשובים כי “אני והצרכים שלי יותר חשובים”.

הם אולי שומעים את המילים אך הם אינם נמצאים באמת עם דבריו של בן שיחם. הם אינם נמצאים עם נוכחות מלאה בעולמו של זולתם. הם בעיקר, עם עצמם והצרכים האישיים שלהם בלבד.

כל אחד מדבר את מה שהוא רוצה לבטא ולא תמיד מתייחס לדבריו של השני. העיניים, לפעמים, מתרוצצות סביב ולא מתמקדות בבן השיח, נראה שחלק מהקשב ותשומת הלב מופנה לקלוט גם את מה שקורה בסביבה וכתוצאה מכך, הקשב הוא חלקי. הם לעיתים, תוך כדי השיחה עושים עוד כמה פעולות ודברים נוספים במקביל והם לא באמת במאה אחוז בתוך הדיאלוג והקשר ביניהם.

מה עושים?

כולנו זקוקים להקשבה מלאה של האחר. הקשבה מהלב ולא רק מהאוזניים מעניקה לנו בחזרה את עצמנו באמצעות האחר שמהווה לנו מראה לעצמנו. היא נותנת לנו תחושה שאנחנו קיימים, שאנחנו משמעותיים וחשובים. כאשר הזולת מקשיב לנו בתשומת לב עם נוכחות של מאה אחוז ומגיב בהכלה מלאה, בקבלה ובאמפטיה הוא מאשר לנו את המהות שלנו, את ההוויה שלנו ואת הקיום שלנו.

בדרך זו אנחנו נרגעים, תחושת הביטחון שלנו עולה ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות מי שאנחנו על כל החלקים שבנו כאנשים שלמים.

ההקשבה חשובה בכל הקשרים בין בני האדם אבל היא במיוחד חשובה במערכות יחסים קרובות בין אנשים. יתירה מזאת, ההקשבה חשובה ביותר היות והמציאות גם מזמנת לנו קרקע פורייה לביטוי ההבדלים שלנו כבני אדם, בתפיסת העולם שלנו, המנהגים, הערכים, האמונות, המחשבות שלנו, הרגשות, ההרגלים, הרצונות שלנו ועוד, דבר שיכול לעורר חילוקי דעות, אי הסכמה, תסכולים, חיכוכים וקונפליקטים בין האנשים וע”י כך לגרום למריבות, ויכוחים וסכסוכים.

לכן, בגלל חשיבותה של ההקשבה המלאה ליצירת שיתוף פעולה בין האנשים, להעלאת הביטחון, האמון והקירבה ביחסים עם הזולת, כדאי ומומלץ מאד ללמוד להקשיב עד הסוף לדברי האחרים מכל הלב, עם כל הנוכחות, להיות בקשר עין, לשמוע את דברי השני במלואם, גם אם עולה תוך כדי תסכול פנימי וצורך להגיב מיידית. יש לנשום עמוק ולחכות עד הסוף.

כשתעשו זאת, אל תתפלאו אם פתאום יתגלו לעיניכם דברים ועולמות חדשים, שלא ידעתם על קיומם אצל השני ואיזה כוח ועוצמה יש להקשבה שכזו עם כל הלב על איכות הקשר, האמון, הרוך, הקירבה והביטחון שנוצרים במרחב היחסים.

5. ולבסוף, לא מבטאים רגשות בצורה ישירה וגלויה-

הרבה אנשים לא מרשים לעצמם לבטא את עצמם ואת הרגשות שלהם בצורה ישירה וגלויה. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שהם לא מורגלים לדבר בשפת הרגשות כי לא לימדו אותם לדבר רגשית בילדותם במשפחת המוצא שלהם. הם יודעים הכי טוב לדבר בשפת השכל ובשפת הפעולות, מה צריך לעשות. הם אפילו כבר לא יודעים להגדיר מה הם מרגישים, אין להם את המילים המדויקות ולכן, הם רק יכולים להגיד אני מרגיש באסה או סבבה, רע או טוב, התעצבנתי, התרגזתי, נדלקתי, כעסתי, כשכל כוונתם היא לבטא איזה קושי או כאב או תסכול שהם מרגישים אבל לא יכולים להוציא החוצה בצורה פתוחה. הם מרבים להסתיר את הרגשות שלהם כי הם חושבים שביטוי הרגשות, במיוחד הקשים והכואבים שבהם, זו חולשה ומסמן שהם חלשים או משהו פגום בתוכם, ולכן, הם עושים מאמצים רבים כדי להיראות חזקים, להסתיר את חולשותיהם ופחדיהם כדרך הגנה על עצמם. הם לובשים על עצמם מסיכה ופאסאדה של חזקים ומשדרים שהכל בסדר, כרגיל, אני חזק עם ביטחון עצמי גם כשבפנים הכל הפוך לגמרי.

הם חוששים שאם הם יספרו על הכאב, העלבון או החולשות שלהם, זה יהפוך אותם לפגיעים וחשופים, ינצלו את זה לרעתם ויפגעו בהם בעתיד. הם חושבים שלבטא חולשות ורגשות כואבים זה לתת כוח לצד השני שישתמש בו כנגדם.

חשוב להבין שלבטא רגשות זה לא חולשה אלא חוזק אמיתי. כך האדם מחובר ונאמן לעצמו ונותן לעצמו רשות אמיתית מתוך ביטחון עצמי לבטא את כל מגוון הרגשות שלו בלי לפחד מאף אחד ומשום דבר. ביטוי רגשות רק מרכך את מרחב היחסים, מעורר קירבה ואמפטיה מהצד השני ויוצר אינטימיות ביחסים.
מה עושים?

חשוב לזהות את מה שמרגישים כרגש המקורי שמתחת לכעס ולבטא אותו בצורה פתוחה וגלויה, ואם אין כלפי מישהו אחר אז לפחות בפני עצמכם.
האנרגיה של הרגשות האמיתיים החסומים מחפשת פורקן והקלה וכשאין לה דרך לגיטימית להשתחרר היא הופכת לכעס כי באמצעות הכעס אפשר להשליך אותם על האחרים, דרך האשמה, תלונה, טענה, ביקורת , דרישה וכד’.

אם לא מבטאים את הרגשות ובמיוחד הקשים שבהם או לא משחררים אותם בדרך ישירה ולגיטימית, הם מחפשים דרך אחרת עקיפה לשחרור האנרגיה שהתעוררה ולכן, היא הופכת להיות כעס.

תגובות

(8)

  • 29/12/2017

    שלום אריאלה אני קוראת את כל המאמרים שאת שולחת, המאמר האחרון על הכעס כל כך נכון ומדויק ממש הגדרות מדויקות,
    הרצון להשליט את הדיעה שלך על אחרים ורק כך להרגיש חזק ובעל ערך, לחשוב בשחור לבן, כי אחרת הכל יתמוטט לי. והפיסקה החמישית על הבעת הרגשות, זה כל כך מדויק, יש להם פחד להיראות חלשים וזקוקים. תודה

    › להשיב
    • melzer
      29/12/2017

      תודה רבה, יעל, על תגובתך.
      זה אכן נכון וגם וקשה. לא פשוט לחיות עם אנשים עם מאפיינים כאלה.
      אריאלה

      › להשיב
  • נוגה כץ
    30/12/2017

    תודה על המאמר מדייק ומחזק תהליכי טיפול.

    › להשיב
    • melzer
      30/12/2017

      תודה רבה, נגה, על התגובה החמה שלך.
      אני שמחה שהמאמר נותן מידע טוב, מדויק ומחזק.
      תודה על השיתוף
      אריאלה

      › להשיב
  • חנה כהן
    02/01/2018

    שמי חנה כהן .
    אני עוקבת אחרי ההרצאות שלך באינטרנט ומאד ונתרמת מאד..אבל אני גרה בנהריה לנסוע לרחובות עבורי זה קושי שלוש שעות הלוך שלוש שעות חזור. זה מאד מרתיע אותי לתל אביב הייתי מגיעה. אני מבינה שאין אפשרות שתפתחי סניף על קו הרכבת. אז עד שזה יקרה אמשיך להתרם ממה שאת נותנת באינטרנט

    › להשיב
    • melzer
      02/01/2018

      שלום חנה,
      תודה על התגובה וההערכה שלך.
      אני שמחה שאת נתרמת הרבה מהחומרים שלי וחבל לי שאת לא יכולה להגיע אלינו בגלל המרחק.
      אבל אל תצטערי, את יכולה לקחת לעצמך את הקורס האינטרנטי שלי בן 10 ההרצאות השבועיות ולעבור תהליך משמעותי. הנה הקישור שלו http://maconreut.ravpage.co.il/kursinterneti
      המון תודה
      אריאלה

      › להשיב
  • ברק
    04/01/2018

    מאמר יפה ומדויק אריאלה
    תודה שאת מקדישה זמן כדי לשמר את השליטה שלנו על הכעסים שנמצאים בנו, בתוכנו ויוצאים החוצה מפעם לפעם. יש הרבה על מה לכעוס אבל זה רק יוצר נזק נפשי וגופני בסופו של דבר, קשה לא להגיב ולהתפרץ אבל אין ברירה אחרת

    › להשיב
    • melzer
      06/01/2018

      היי ברק,
      תודה רבה על התגובה החמה וההערכה שלך.
      תמיד יש על מה לכעוס. המציאות מספקת לנו אינספור הזדמנויות אבל בדיוק כמו שאמרת, הדבר לא רק פוגע באחרים אלא פוגע גם בעצמנו ובבריאות שלנו.
      לכן, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה למצוא את נקודות התורפה שלנו, החולשות והקשיים שלנו, ללמוד מהם ולתרגל את הדרכים שלמדנו או ללכת ללמוד דרכי התמודדות יעילות כדי לא להתפרץ בכעס בלי סוף.
      יש בהחלט מה לעשות ואתה יודע את זה. רק צריך להחליט ולבצע.
      המון תודה והצלחה בדרך
      אריאלה

      › להשיב