פחד והימנעות מכעס, מקונפליקט וממריבות ביחסים בכלל ובזוגיות בפרט / אריאלה מלצר

כעס מסיכת כעס עם איקס ומעל מסיכת חיוך להימנע מכעס עם זכויות משני הצדדים

פחד והימנעות מכעס

יש כל מיני דרכים בהן אנשים רבים זה עם זה ובעיקר, עם בני הזוג שלהם.

אפשר לריב בגלוי עם האחרים, להתווכח איתם, להרים את הקול ולצעוק, להתפרץ לדבריהם ולקטוע אותם, לפגוע, להעליב, לבכות, להאשים, להתלונן, לבוא בטענות או אפילו, לקלל, לזרוק ולשבור חפצים, לבעוט ולתת אגרופים בדלת או בקיר וכד’. אנרגית הכעס שמתעצמת מבפנים מתפרצת כלפי חוץ.  

לעומת זאת, אצל חלק מהאנשים כל האנרגיה הסוערת הזו יכולה להישאר בפנים ולא לצאת כלל החוצה או שהיא מתבטאת התנהגותית באופן עקיף וחבוי. לאנשים אלו יש פחד מהכעס והם נמנעים מלבטא אותו באופן גלוי וישיר.

חלק, מפנים את האנרגיה הזו כלפי ה”אני” שלהם, דהיינו התקפה כלפי העצמי, כועסים ומאשימים את עצמם, סופגים את הכל בתוכם ושותקים וחלק אחר נמנעים מלבטא את הכעס שלהם בגלוי ואינם מעזים לבטא את רגשותיהם וצרכיהם באופן ישיר ופתוח אך מבטאים אותו בצורה סמויה ועקיפה באמצעות ההתנהגות שלהם.
יש ניגוד ונתק בין דבריהם המוצהרים בגלוי שבאים לפייס ולרצות את האחרים לבין התנהגותם בפועל שיש בה כדי לבטא תוקפנות אך לא גלויה. מתחת לפני השטח, לעתים, כלל לא במודע, הם “מחזירים” מלחמה שערה ותוקפים את האחר בהיחבא, בשקט ובאופן סמוי ועקיף.

אלו אנשים שמפחדים מכעס, הן של עצמם והן של אחרים, ורואים בכעס גורם בעל פוטנציאל הרסני ליחסים שיכול לפגוע בקשר. אנשים אלו חוששים מעימות ישיר וגלוי, מקונפליקט, ממריבות ומויכוחים. כל סכסוך או אפילו ניגודי אינטרסים וחוסר הסכמה יכולים לעורר בהם אוטומטית את החרדה מפני פגיעה ביחסים.
תגובות הנגד של הזולת הן הסיבה שהם לא יבטאו את הכעס שלהם, העלבון, הפגיעה או רגשות קשים אחרים. החשש שלהם הוא שהם יפגעו בכך באחר וכתוצאה מכך הזולת ינטוש אותם ואת הקשר והם ייעזבו ויישארו לבד. לפעמים, החשש מהנטישה הוא לא רק מנטישה פיזית ממשית אלא גם מנטישה רגשית ומספיק שיהיו איתם “ברוגז” וזה כבר דבר שהם לא יכולים לשאת בתוכם ומאד מפחיד אותם.

בתפיסה שלהם כל גילוי רגשי של כעס, תרעומת, האשמה, טענה, או ביטוי של רגש קשה ולא נעים יכול להכאיב לזולתם או לפגוע בו דבר שיכול לגרור אחריו תגובה נגדית כועסת שתכאיב ותפגע גם בהם. הם רואים בכעס איום על הקשר. מתעוררת בהם חרדה, לעתים, לא רציונאלית ולא מודעת, שהם יפגעו בגלל זה ולכן, הם נמנעים מביטוי ישיר של כעס כלפי הזולת או רגשות קשים אחרים שלהם. מאותה סיבה בדיוק הם גם מתקשים לסרב לזולת, לאכזב אותו ולכן, הם יכולים להיענות לבקשות מהם גם אם הם מתנגדים להן וזה בא על חשבונם למרות שאין בכוונתם לבצע את הבקשה.

אז לאן נעלם הכעס שלהם? מה הם עושים איתו?

אנרגית הכעס לא מתאדה כך סתם. להימנעות מכעס יש כמה צורות ביטוי.
כאמור, חלק מהאנשים שותקים לגמרי, סופגים את הכעס בתוכם ומפנים אותו כלפי עצמם באמצעות ביקורת או האשמה או הלקאה עצמית. הם לוקחים אחריות על המצב, “אוכלים לעצמם את הלב”, מוותרים על רצונותיהם וצרכיהם מתוך רצון להיות טובים, לא לפגוע באחרים וכל רצונם הוא לרצות אותם, להרגיעם ולהחזיר את המצב לקדמותו.

אחרים נוהגים בדרך של תוקפנות פסיבית (Passive-aggressive ), אותה אני מכנה “ירידה למחתרת” והופכים ל”פרטיזנים”. ולמה הכוונה? בגלל החשש מהתגובה- העימות והקונפליקט אינו נשאר במישור הגלוי והחיצוני אלא יורד למישור העקיף, הסמוי והחבוי.

אנשים אלו מתעלים את אנרגית הכעס שלהם כלפי האחר בדרך עקיפה וסמויה ע”י התנהגויות שנראות, לעיתים, לא קשורות לעניין אך בעצם הן באות לבטא את הכעס, את תחושות חוסר שביעות הרצון, את מורת הרוח, הקיפוח, העלבון, תחושות הקנאה, הדחייה וכד’, שהם לא העזו לבטא בצורה מילולית, גלויה וישירה.

בזמן האירוע שפוגע או מכעיס אותם ואפילו אחריו, הם יפגעו וייעלבו, אך במקום לומר את רגשותיהם בצורה פתוחה ואותנטית הם ישתקו ויסתירו את הכעס שלהם, יתנהגו כרגיל ואף ינסו לרצות את האחר, העיקר שיהיה שקט ביחסים. אך בזמן אחר וללא קשר ישיר לעניין עצמו, במקום לפתוח את הדברים ולדבר בצורה גלויה על רגשותיהם, הם יתנהגו באופן שיפגע בשני או באופן כזה שימנע מהאחר את מה שהוא רוצה וצריך. זו התנהגות שיש בה כדי להעביר מסר תוקפני שאומר “אני לא אתן לך את מה שאתה רוצה ממני או אני אפגע בך כי גם אתה הכאבת לי”.

ההתנהגויות האלה יכולות להיות ציניות (“התעשרנו?”), הערות עוקצניות (“מתי ראית לאחרונה את חשבון הבנק?”), ביקורת סמויה וגלויה חוזרת ונשנית (“למה ולמה”), תלונות, הומור מעליב, שתיקה רועמת, התחמקות מעשיית דברים וחוסר היענות לבקשות של האחר אך ההסבר המוצהר הגלוי לכך יהיה מסוג של הצטדקות ותירוצים כגון, “שכחתי”, “הייתי עייף”, “מחר אני אעשה”, “הייתי עסוק”, “לא הרגשתי טוב”, “לא היה לי זמן” וכיו”ב, הבעות פנים, תנועות גוף ועוד.

לכאורה, על פני השטח הן הערות רגילות אך הן בד”כ מרומזות ולא ישירות, סמויות ועקיפות יותר, ויש בהן מסרים חבויים שבאים כדי לפגוע. לפעמים, האדם שפועל כך אינו מודע להתנהגותו בכלל.

ולכן, כשבן הזוג או האחרים נעלבים ומבטאים את הרגשתם בגלוי, הנמנעים ה”פרטיזנים” מצטדקים בתמימות, לכאורה, מעושה “מה אמרתי?”, “אמרתי משהו לא נכון?”, “מה עשיתי?”, ואפילו מגדילים לעשות ועוד מאשימים את האחר כגון, “למה להפוך כל דבר למריבה?”.

דרך אחרת של הימנעות מכעס יכולה לבוא לידי ביטוי בהתרחקות, גם היא תוקפנות סמויה.

ההתרחקות הסמויה שבאה לבטא כעס יכולה להתבטא בהימנעות מקרבה ביחסים, חוסר היענות לבקשות ולצרכי האחר או בן הזוג, הימנעות מאינטימיות פיזית ורגשית, חוסר רצון לבלות ביחד, ועוד. גם כאן ההסברים יהיו, לכאורה, רציונאליים והגיוניים, שלא יבטאו באמת את רחשי הלב האמיתיים כגון, “מה לעשות, נרדמתי, הייתי עייף”, “אין לי כוח”, “אין לי זמן”, “יש לי יום עמוס”, או יצירת ריחוק כהימנעות ע”י התעסקות בדברים אחרים בתחומי החיים השונים תוך הסברים למשל, שקשורים לטיפול בילדים ( “הילדים חשובים לי וצריך להשקיע בהם, מה לעשות” ), עבודה וקריירה( “יש לי המון עבודה”), טיפול בבית, קניות, ניקיון, (“מישהו צריך לעשות את זה..”), דאגה למשפחה מורחבת, ספורט, תחביבים, התנדבות, וכו’ וכו’.

לכל דבר יש, לכאורה, את הרציונל שלו והסבר מתאים והגיוני שאי אפשר להתווכח איתו ואי אפשר להוכיח שההתרחקות נובעת מכעס ומקושי רגשי כלשהו.

כך או כך אנשים אלו נמנעים מלבטא את עצמם באופן חופשי, גלוי, פתוח וישיר. הם אינם חושפים באופן מילולי את רגשותיהם ומחשבותיהם וזאת הם עושים על מנת להימנע מפני אפשרות עתידית של פגיעה בהם.

היות והמסרים עוברים רק מתחת לפני השטח באופן סמוי ועקיף דרך ההתנהגויות, יש בזה סוג של השתקת הזולת. הסיבה לכך היא שהוא אינו יכול לזהות באופן ברור מה מתרחש באמת היות ואין לו על מה לשים את האצבע וכתוצאה מכך הוא גם אינו יכול להגיב לכך, מה גם שהנמנע מכחיש את המסרים הללו וזה חוסם אפשרות של ניהול דיאלוג גלוי. זו הסיבה שבני הזוג או אלה שמגיבים לנמנעים מרגישים שזה “משגע” אותם ומעורר סערה בתוכם בלי יכולת להבין את המניעים והגורמים לה.

הנמנעים מתקשים להרגיש בטוחים באמת בתוך עצמם, לא משנה כמה הם באמת מצליחים ויש להם “קבלות ” להישגים ולהצלחות שלהם. עמוק בתוך תוכם אין להם מספיק תחושת ערך וביטחון. יתירה מזאת, הם לא חשים מספיק ביטחון שיש להם את מלוא הזכות והרשות להיות נעלבים, פגועים ומאוכזבים בלי שיתקפו אותם על כך. לכן, יש להם חשש לקחת מקום ביחסים ולבטא את צרכיהם ורגשותיהם בגלוי בלי לחשוש מפני התגובה.

זו הסיבה שעל פני השטח בגלוי הם מנסים לרצות את סביבתם ולסדר שקט ביחסים, אך בו זמנית מתחת לפני השטח הם מבטאים את הכעס שלהם, המרירות, העלבון, הפגיעות וכד’ באופן סמוי ועקיף.

לסיום, מערכת יחסים מודעת, בוגרת ובשלה רגשית משתמשת במילים כשלעומתה מערכת יחסים לא מספיק מפותחת מבטאת את הצרכים, הרצונות והרגשות באמצעות מעשים והתנהגויות.

לכן, מומלץ לפתח דיאלוג ישיר, פתוח וגלוי וללמוד דרכי תקשורת בינאישית אסרטיבית אשר באמצעותם ניתן יהיה לנהל שיחה ישירה ומכבדת שתאפשר הבנה, הכלה וקבלה הדדיים.
ככל שבני זוג יפתחו ביניהם מרחב יחסים בטוח יותר (וגם במערכות יחסים אחרות), בו הם יוכלו להרשות לעצמם לבטא בחופשיות ובגילוי לב את כל הצרכים, הקשיים והכאב שלהם מבלי לחשוש מפני התגובה כלפיהם או שהיחסים יפגעו כך ימנעו מריבות וויכוחים רבים ומערכות היחסים ביניהם יהיו יותר קרובות, אינטימיות, משוחררות, בטוחות, מהנות ומספקות.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה “כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים, לחצו על הקישור.

אריאלה מלצר הינה מייסדת ובעלים של מכון רעות ברחובות, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית    ומשפחתית מוסמכת ומומחית בטיפול בבעיות שליטה וניהול כעסים.

תגובות

(10)

  • טליטל
    18/05/2015

    בס”ד
    אריאלה בוקר טוב ומבורך
    קראתי את המאמר – יש בו משהו שיכול להיות מן האמת הפנימית של האדם “ששומר” בתוכו משהו.
    אבל את דיברת על בני זוג…
    אבל מה לעשות כאשר יש בוס שהוא כעסן, תוקפן, מקלל, מגדף, משפיל, מלחיץ, יוצר סביבה לא נעימה, מלחיצה ומפחידה, משרה אוירה של דכאון, של אי יכולת חשיבה וביצוע עבודה…
    בכל פעם שהוא מתפרץ מקלל צועק ומפחיד …אני שותקת, ובליבי מתפללת שזה יעבור בלי נזק…(הכוונה לנזק לעצמי..כי זו לא פעם ראשונה שלו שההתפרצויות שלו מצטברות אצלי ואחכ הן יוצאות בסטרס אצלי בגוף ואז אני מתמוטטת)
    תאמיני לי שאני מנסה להתפלל עליו – אבל כנראה שזה כבר לא עוזר…
    אני לא עונה לו, אני אף פעם גם לא יענה לו.. כי אני בדעה שלמריבה צריך שניים!!!
    ואני לא מוכנה לרדת לרמה ולהיות שותפה לכעס שהוא לא שלי.
    אז מה עליי לעשות על מנת שהוא יפסיק!!!????????
    איך אני יכולה להבין אותו – כי נגמרו לי התירוצים לזכותו.
    אני לא חושבת שאני מרגישה שאני “פוגעת” בו עם הכעס והעלבון שלו מצטבר בי, פשוט אני נפגעת מכך שאני נופלת כמעט למשכב ומרבה לישון כדי לא לפגוע בבית בבעל ובילדים…
    קשה, קשה
    אני לא מוצאת את הדרך/הפתרון למעט לקום וללכת וזהו.
    האם לך יש פתרון?

    › להשיב
    • melzer
      18/05/2015

      שלום טליטל יקרה תודה על תגובתך הכנה ופתוחה.
      הלוואי ויכולת כך לשתף את הבוס שלך כפי שפתחת כאן בכנות ובפתיחות כ”כ רבה ובאומץ רב.
      התמקדתי ביחסים בבני זוג אך מדובר בכלל בכל מערכות היחסים.
      אין שום סיבה שבעולם שתספגי כ”כ הרבה עלבונות, פגיעות, צעקות והשפלות מכל אדם, לא כל שכן מהבוס שלך. בוודאי שהייתי ממליצה לכל אדם ולך בפרט לא להישאר במקום שפוגעים בך. אני מבינה שהצעת הזה קשה לך לביצוע.
      חשוב שתאמרי לו בשקט וללא צעקות שלא מקובל עליך שהוא יצעק עליך. את מוכנה לשמוע כל מה שיש לו לומר לך אבל בכבוד ובנועם ללא צעקות. את לא מוכנה לשמוע צעקות עליך.
      דווקא כשאת שותקת כשהוא צועק עליך ואת לא עוצרת כלל את התגובות הללו כלפיך , את בעצם משתפת פעולה ומאפשרת לו להמשיך לפעול כך.
      עליך למצוא את הכוחות והדרך לעצור זאת לאלתר. אם זה מאד קשה לך נכון לעכשיו, אולי יש אפשרות להיעזר באדם שלישי נוסף שאולי יעביר לו את תחושותיך הקשות. כמובן, שרצוי שתעשי את זה בעצמך אבל כשלב ביניים, זה גם טוב.
      אם אין בך את הכוח לעצור בעצמך ולהפסיק את ההתנהגות הפוגעת הזו, קחי לך עזרה מקצועית שתעזור לך לגייס את הכוחות שבתוכך כדי להציב גבולות ברורים.
      אני מאחלת לך הצלחה גדולה
      אל תישארי כך
      אריאלה

      › להשיב
  • אלישבע
    18/05/2015

    אריאלה, מאמר טוב ופותח עיניים.
    רציתי לשאול, בעלי מגיע מבית שבו אמו הענישה אותו בחומרה על כל התבטאות מצידו שלא נאמרה בטון נעים וחביב. גם כשהיה תינוק (היא מתגאה בזה שהיא המציאה שיטה לגדל ילדים טובים ושקטים שלא מרימים את קולם ומעבירה ביקורת עליי שאני מרשה לילדים לענות לי).
    בעלי בחור נחמד אבל לפעמים מאוד סרטקסטי ואלים (במילים) אפילו שכלפי חוץ הוא שומר על טון נעים וחיוך גדול על הפנים.
    אנחנו בשלבים ראשונים של גרושים שאני יזמתי.
    רציתי לשאול אם לדעתך יש סיכוי שההתנהגות שלו שכל כך מובנת אצלו מינקות יכולה להשתנות עם טיפול?
    מציינת שהוא לא חושב שהבעייה אצלו. (מאשים אותי שאני לא מבינה הומור סרקסטי.)

    › להשיב
    • melzer
      20/05/2015

      שלום אלישבע,
      תודה על תגובתך ועל שאלתך החשובה.
      רוב האנשים הסובלים מהתפרצויות כעס וזעם, שמעבירים ביקורת חריפה על סביבתם ומאשימים את האחרים בכל הדברים שקורים, הם אנשים שספגו כאב רב בילדותם בצורה זו או אחרת וזה לא חייב להיות התעללות או אלימות. זה יכול להתבטא באופנים שונים כגון, ביקורתיות יתר, חוסר הערכה וכלה בהזנחה רגשית.
      לא ניתן לשנות את העבר. העבר הוא חלק מאיתנו וממי שאנחנו כיום. מה שכן אפשר לשנות זה את ההתייחסות שלנו למה שקרה בעבר, למציאות כיום ולעצמנו. וזה מה שעושים בטיפול.

      לכן, לשאלתך, אם טיפול עוזר, כן, בהחלט הוא עוזר מאד, גם טיפול פרטני וגם טיפול בסדנא עם קבוצה אבל בתנאי שהאדם מכיר בקושי של עצמו, בבעיה שהוא צריך לשנות.

      כל עוד הוא מתכחש לה, לא מכיר בבעיה וממשיך להאשים את האחרים בבעיות שמרגיזות אותו (יש להניח שאת אחת מהמואשמים אם לא המרכזית שביניהם), הטיפול לא יעזור לו.
      לפעמים, אנשים אלה זקוקים לדחיפה או סוג של לחץ כדי ללכת לטיפול ואז, לפעמים, שלא לשמה – בא לשמה.
      אני מאחלת לך הצלחה
      אריאלה

      › להשיב
  • פ
    20/05/2015

    אריאלה יקרה

    הרבה תודה על המאמר
    כרגיל אני חווה את המלאך המלווה והשומר שבך
    תודה על הקדשת הזמן לרווחתינו
    תודה שאת נמצאת בחיי

    לאחר הקריאה אני מרגישה הרבה יותר קרובה לעצמי
    עזרת לי להאמין יותר בתחושות שלי ובאינטואיציה שלי במערכות היחסים שלי

    אריאלה יקרה
    אשרי שזכיתי במלאך מואר שכמוך, מלאת חסד, מלאה באהבה טהורה
    איכפתיות, רגישות ונתינה אמיתית

    הלואי והאור והאהבה שאת מקרינה – ישתקפו אלייך תמיד בחזרה
    בשפע מלא שמחה

    חודש אייר – “אני ה’ רופאך ”
    אני מלאת ברכה ותפילה שיפתח לך השם ולמשפחתך ולכל צאן מרעיתך
    את אוצרו הטוב, בשפע, ברכה והצלחה, בבריאות שלמה ופרנסה טובה,
    וזכותך תגן ותושיע לכל החוסים בצילך ולכל עם ישראל.

    אוהבת אותך
    פ.

    › להשיב
    • melzer
      23/05/2015

      פ’ יקרה מאד,
      איך אפשר להודות לך על כל שפע הברכות שהרעפת עלי בכל כך הרבה אהבה?

      כרגיל, ריגשת אותי עד דמעות ומלאת אותי בשמחה ובאהבה גדולים.
      אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, רק אהבה, בריאות ושאלוהים ילווה אותך וישמור עליך וירעיף עליך מכל טוב.

      מילותייך החמות, המאירות והמחממות מזכות גם את האחרים בכל האור הזה השופע ממך.

      המון תודה מעומק הלב וחג שמח!
      אריאלה

      › להשיב
  • 23/05/2015

    חג שמח אריאלה מלצר,זכות נפלאה לי בבואי לקרוא את מאמרייך השופעים בידע תכליתי וענייני.לו הייתי מתגוררת בקרבת מקום הייתי”נשאבת” לסדנאות,אך תודה ענקית לך על מכלול הענקתך באמצעות האתר!! ברכותיי להמשכיות מאתגרת
    מירי בלאו חיפה

    › להשיב
    • melzer
      23/05/2015

      מירי יקרה שלום,
      תודה רבה מקרב לב על התגובה המרגשת שלך ועל כל המילים החמות. מילאת את ליבי שמחה. תגובה כמו שלך מרחיבה וממלאת לי את הנשמה ונותנת לי עוד כוח להמשיך לתת מכל הידע והניסיון הרב שלי.
      חבל באמת שאת רחוקה.
      המון תודה וחג שמח
      אריאלה

      › להשיב
  • קרן
    31/05/2015

    אריאלה יקרה אני קוראת בשקיקה כול מאמר וכול טיפ ודרכך אני מבינה כמה הנישואים שלי בתחתית אין מאמר או טיפ שלא נוגע לנו ואני אפילו לא יודעת מאפו להתחיל לנסות אני לא מסוגלת לנהל שיחה עם בן זוגי אני נתקפת פחד ונמנעת כדי לא להפגע ניראה לך שטיפול זוגי יעזור

    › להשיב
    • melzer
      31/05/2015

      קרן יקרה,
      ראשית, תודה לך מקרב לב על כל הפירגון והמילים החמות. אני שמחה שהמאמרים שלי עוזרים לך להבין טוב יותר את מציאות חייך ואת עצמך.
      שנית,ניכר הרבה כאב בדבריך וצר לי על כך.
      לא ברור לי אם טיפול זוגי יעזור במקרה הזה. מה שאני מציעה הוא שתגיעי עם בעל לפגישה זוגית וכשתגיעו נראה איך להתקדם, תלוי במידת המוטיבציה והרצון שלו, הנכונות לשינוי וכמה הוא מודע לבעיה וכמה הוא מוכן לקחת אחריות על עצמו.
      אם הוא לא ירצה להגיע לטיפול, תגיעי לבד כדי לעזור לעצמך לעשות סדר בתוך העולם שלך ולחזק אותך ואת הכוחות שלך בדרך שתבחרי ללכת בה.

      מאחלת לך הצלחה והרבה כוח
      אריאלה

      › להשיב