משוב לערב חוויה זוגית של אהבה, תשוקה ואינטימיות

לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב –
אריאלה, שלומי וכל החברים ובני זוגם!
אני רוצה להגיד תודה…
לו ידעתם עד כמה לערב הזה היה ערך מוסף אשר לקחתי והפנמתי לחיי האישיים הייתם שמחים עד מאוד,
כל אחד ואחת תרם לי אישית במילה, בעצה, במבט, בחיוך…
בתרגיל הברד והצב טלטלו דברי הצבים את האדמה תחת רגליי – ראיתי דרך העיניים שלכם עד כמה מכוער, מפחיד, מאיים, מסוכן, לא מכובד ולא יאה להיות בתפקיד הברד. שיקוף כזה אף פעם לא היה לי… אף אחד מעולם לא אמר לי איך זה נראה מהצד השני. דבריכם הזכירו לי את העיניים היוקדות בשעת הכעס ואת ההשתלחות נטולת הרסן אשר בקלות פוגעת, מעליבה ומכווצת את סובביי ומגעילה ומצערת אותי לאחר מכן. לא כך רציתי להיראות ובטח ובטח לא להיות עבור יקיריי.
דברייך, אריאלה, לגבי בחירת בני הזוג כשכירים לרפא את פצעינו טלטלו אותי אחורה וקדימה לעבר שלי ולעתיד ילדיי… חשבתי אילו פצעים רציתי שבן זוגי יירפא והוצפתי בזיכרונות טובים אשר הזכירו לי למה בחרתי בו… איך ייתכן ששכחתי ושלא חשבתי על זה קודם… ולגבי עתיד ילדיי – חשבתי איזה פצעים יצטרך מישהו אחר לרפא ונבהלתי. המחשבות שחלפו בראשי היו “איך אפשר לתקן? מה עושים? איך משתפרים? הראש קפץ מתמונה בזיכרון לתמונה אחרת ולא הרפה.
היה קשה למצוא תשובות… חשבתי לעצמי “אלוהים, איך מתקנים?…”
בסוף הערב היו לי התשובות… המשפט ששמעתי מאחת המשתתפות ש”ברד נמס…” נחרט בעומק ליבי (אזכור את זה לפני שיתחיל הברד…), העצה, ממשתתפת אחרת, לקחת כל יום משימה אחת לתקן – להרשות משהו אחד שתמיד אמרתי עליו לא ( לא לקפוץ, לא לרוץ, לא, לא, לא, לא…) משהו אחד שבעיני כל-כך מפחיד להרשות ולאפשר ליקרות שלי לחוות וליהנות ממנו… , החיוך של משתתפת נוספת בעיניים טובות והמראה של ידה המלטפת את גבו של בעלה על אף השנים והדרך הארוכה יחד, לימדו אותי שאפשר גם אחרת…, התרגיל שהסכימו בני הזוג להדגים בפנינו לימד אותי שאפשר לתקן, אפשר להעיר מחדש את האהבה והחברות,
החיוכים והמבטים המאוהבים של בני זוג אחרים, אחד כלפי השני, הראו שלא צריך הרבה כדי להחזיר אלינו את הכתף והחיבוק שאהבנו… המבט החם והחודר של אריאלה שמכיר אותי עד נבכי נשמתי הראה לי שאני חזקה ויכולה עוד לשפר ולשנות והחיוך החם של שלומי הראה שיש עוד תקווה (לכולנו!)…
שמחתי עבור כל אחד ואחד מכם, ושמחתי עבורי…
הבוקר קמתי והתנגן לי השיר:
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית…
תודה לכם, בני זוג יקרים, שהתגברתם על המבוכה, הציניות, הביישנות, החשיפה ותרמתם מעולמכם האישי תרומה שלא תסולא בפז…

תודה לכם, חברים יקרים, שהמסע איתכם מלווה תמיד בעצות טובות, במילים חמות ובהמון רצון טוב לעזור…
ותודה לכם, אריאלה ושלומי, שבלעדיכם כל זה לא היה מתממש – תודה שאתם מאירים לנו בזרקורים נקודות אפלות בחיינו ותודה על הצלת הנפשות שבלעדיכם אולי לא היו מצליחות להינצל…

יישר כוחכם!
בהערכה ובהוקרה רבה,

טל (ינואר 2012).

 

תגובות

(0)