מילים מקטינות – דרך להשגת כוח ושליטה על האחר

מילים מקטינות דרך להשגת כוח ושליטה

מילים מקטינות ופוגעות להשגת כוח ושליטה

בתקופה האחרונה אנחנו נתקלים יותר ויותר בשיח כוחני ואגרסיבי בין אנשים, אם זה בדו שיח ישיר פנים אל פנים או באמצעות תקשורת כתובה ואם זה בתקשורת לסוגיה השונים או בתגובות ברשתות החברתיות למיניהן. בדו שיח האגרסיבי אנחנו יכולים לראות, לעיתים קרובות, שאין התייחסות מכבדת עניינית לגופו של ענין אלא התייחסות לאדם עצמו, למהות שלו מתוך כוונה להקטין ולהשתיק אותו, להחליש אותו ולערער את בטחונו העצמי והכל במטרה להשיג עליו כוח ושליטה על מנת לנצח אותו ולכפות עליו ולהכריח אותו לעשות כרצונו ועפ”י דעתו .

למילים יש כוח. הרבה כוח. יש להן כוח להעליב, לפגוע, להשפיל, לבזות, לזלזל, ללעוג, להשתיק את האחר ולהפחית את הערך שלו, ולערער את בטחונו. יש דרכים שונות של כוחנות ושתלטנות, באמצעותן ניתן להשיג כוח ושליטה על האחר. אחת הדרכים השכיחות להפעיל כוח על האחר ולגרום לו לעשות מה שמצפים ממנו, גם אם זה בניגוד לרצונו, היא להקטין את הערך שלו, לזלזל בו, להתנשא עליו, להחליש אותו, להפחית ולערער את בטחונו העצמי, להשתיק אותו ולגרום לו להרגיש לא שווה, חלש, קטן, חסר ערך, נחות, חסר אונים, מפוחד ומושפל.

אחת הדרכים הכוחניות הנפוצות בימינו היא שימוש בשפה מקטינה, מזלזלת, מתנשאת, פוגענית ,לפעמים, ארסית, וחסרת כבוד. לשפת הגוף ולמוסיקת הדיבור יש השפעה מכרעת על התקשורת הבינאישית אך גם למילים יש כוח והשפעה על כולנו. במאמר הזה אני אציג איך שפה ומילים יכולות להקטין, לפגוע ולערער את הזולת ומנגד, אלו מילים הן מכבדות את הזולת, מקבלות אותו ונותנות לו מקום.

לכולנו יש צורך להרגיש קיימים, משמעותיים, מוכשרים, חשובים, מוצלחים, טובים ובעלי ערך וביטחון עצמי. אנחנו זקוקים לקבל אישור מהסביבה שלנו על המהות הטובה שלנו, על מי שאנחנו. אנחנו זקוקים במהותנו להרגיש שמקבלים אותנו על מי שאנחנו, על כל יתרונותינו וחסרונותינו ובמיוחד אנחנו כמהים להיות אהובים למרות כל המגרעות והכישלונות שלנו, במיוחד ע”י האנשים הקרובים לנו ביותר.

הרבה פעמים אנשים אינם מודעים או אינם שמים לב שהם מדברים עם אנשים בדרך תוקפנית, מזלזלת, שיפוטית, מתנשאת, פוגעת, צינית ומעליבה, מה שיכול  לגרום לסובבים אותם להרגיש מוקטנים, מותקפים, חסרי ערך, לא שווים, לא בטוחים, לא בסדר, לא מספיק טובים, שקופים, מחוקים ופגועים.
לפעמים, הם מודעים לאופן הדיבור הקשה והפוגע שלהם אך הם אינם מצליחים להשתלט עליו וזה יוצא להם לעיתים קרובות באופן אוטומטי.
אם זה דבר שחוזר על עצמו בתדירות גבוהה, ביחסי קרבה ומתוך כוונה לפגוע, הפגיעה והעלבון הם קשים ביותר, ולאט לאט גורמים למצוקה ולסבל רב אצל האחרים, במיוחד הקרובים ביותר, עד כדי ייאוש, חוסר אונים, כאב רב, פחד, דימוי עצמי נמוך, תחושת חוסר ערך וחוסר ביטחון.

לפני שנראה מה זו שפה מקטינה ומהן מילים מקטינות חשוב להבין שמטרתה של שפה מקטינה היא לעזור לאנשים שמשתמשים בה להשיג שליטה וכוח על האחרים, ובדרך זו הם מפעילים כוח על הסובבים אותם למלא אחר רצונם ובכך לכפות אותו על האחרים.

לאנשים אלה אין באמת ביטחון עצמי למרות הפאסאדה שהם מציגים כלפי חוץ ובאמצעות החלשה והקטנת האחרים הם מרגישים תחושת ביטחון וערך, מרגישים חשובים, מרכזיים, משמעותיים, החזקים והקובעים. יש להם צורך לנצח את האחר. הבעיה היא שהם יכולים להרגיש חזקים רק כאשר הם מחלישים, מקטינים ומפחיתים את הערך והמקום של הסובבים אותם ולא בזכות עצמם והכוח הפנימי שלהם. אנשים חזקים באמת בתוך עולמם אינם זקוקים שהאחרים יהיו חלשים וכנועים, יפחדו מהם, ויעשו תמיד כרצונם. להיפך, הם רוצים סביבם אנשים חזקים ובעלי ביטחון שיפרו אותם מחוכמתם ומכוחם וע”י כך כולם יוכלו לצמוח ולהתפתח.

ע”י הקטנת האחרים שמרגישים עלבון, פגיעה, חוסר אונים וחוסר ערך הם מצליחים להשתיק אותם ולערער את בטחונם ובדרך זו הם מרגישים חזקים ומוצלחים.
הם אנשים שבדרך כלל מרגישים בעולמם הפנימי חוסר ביטחון וחוסר ערך ובמקום לחזק את הכוח הפנימי והערך האמתיים של עצמם, הם עושים את זה דרך החלשה והקטנת האחרים.
השפה המקטינה באה להראות את השני בחולשתו, להפחית מהערך שלו, לזלזל בו וללעוג לו , להראות לו כמה הוא לא מוצלח, לא מוכשר ולא בסדר כמו שמצופה ממנו וע”י כך להקטין את המקום והחשיבות שלו, להשתיק אותו, ולערער את ביטחונו.

שימוש במילים מקטינות היא דרך יותר סמויה וחבויה להשגת כוח ושליטה מאשר התנהגויות בוטות ופוגעניות כמו צעקות, קללות, איומים, הפחדות, זריקת חפצים ושבירתם וכמובן, אלימות פיזית לסוגיה השונים. בדרך זו האדם שמשתמש במילים מקטינות מנסה לנווט ולהשפיע על מצבו הנפשי של הזולת ע”י הפעלת מניפולציות רגשיות כדי להשיג את מטרותיו וכוח ושליטה על האחר, שיעשה כרצונו.

השגת שליטה על האחר ע”י הפעלת כל מיני סוגי כוח שונים, פיזי או רגשי, יכולה להביא ל-2 תוצאות עיקריות: האחת, כניעה, פחד, פסיביות וחוסר ביטחון או מנגד, מלחמה, מרד ותוקפנות נגדית. שתי התוצאות הן הרסניות למערכות יחסים תקינות היות והן מתבססות על פחד, האשמות, תלות וחוסר ביטחון.

חשוב לסייג ולומר כי שימוש במילים מקטינות, במיוחד בשפה מקטינה הסמויה יותר, יכול להיות גם בשיחה רגילה כשאין כוונה להקטין את האחר ולכן, זה תלוי בכוונה שעומדת מאחורי השימוש במילים הללו, בתדירות, בדרך הביטוי שלהן ובעוצמה שלה, ואיזו שפת גוף והבעות פנים או מוסיקת דיבור נילוות אליהן.

שפה מקטינה יכולה להיות גלויה וכוחנית כמו מילים מעליבות, פוגעות, מזלזלות, לועגות, כמו “איזה שטויות אתה מדבר”, “אתה אף פעם לא…”, “מה את מבינה בכלל בזה?” , “זה לא בסדר מה שעשית”, “אתה תמיד שובר דברים”, “איך חשבת/לא חשבת לעשות…” , “מאיפה בא לך הרעיון המטומטם הזה?” ועוד ועוד. משפטים אלו הם ברורים בכוונתם, יש בהם תוקפנות רבה, כוחנות, התנשאות, שיפוטיות, וזלזול רב. על זה אין וויכוח בכלל, בטח באשר לקללות, כמו “אתה זבל”, “אפס”, “מטומטם/ת”, “מכוער/ת”, וכיו”ב או קללות לסוגיהן שמערבות את המקצוע העתיק בעולם.

במאמר הזה אני מתמקדת בעיקר במילים שיש בהן כוונה סמויה לפגוע ולהעליב כך שאנשים מרגישים את העלבון, את ההאשמה, ההשתקה, הנזיפה, הביקורתיות, הזלזול. זה כל כך סמוי וחמקמק, שהם מרגישים את הפגיעה מבלי שהם יכולים להצביע על כך בגלוי, מה שמחליש אותם עוד יותר כי כבר הם לא בטוחים שהם קלטו נכון את המסר אבל הם רק מרגישים פגועים ומותקפים בלי יכולת להגיב בחזרה.

חשוב לציין שדיבור לא נעים, מקטין ופוגע יכול להתיישב טוב יותר על אנשים שממילא מרגישים חוסר ביטחון עצמי והם לא לגמרי מעריכים את עצמם אבל גם אנשים בטוחים בעצמם, בעלי כוח פנימי וחזקים ירגישו לא נוח ולא יאהבו כשמדברים אליהם בשפה לא נעימה והם יתרחקו כמה שאפשר מאנשים שמדברים אליהם בשפה מקטינה.

בואו ניקח כמה דוגמאות :

נזיפה וביקורת  – משפטים שרבים נוהגים להשתמש בהם הרבה כמו “טרם קיבלתי את הדו”ח ….”, או ” ביקשתי כבר כמה פעמים את הדו”ח . ועוד לא שלחת לי אותו”, “לא ענית לי עדיין לשאלתי.”, “זה המייל השלישי שאני שולח לך ועוד לא החזרת לי תשובה…”. “כבר צלצלתי  אליך כמה פעמים ולא ענית לי”,  “עבר כבר הרבה זמן מאז ששאלתי אותך ולא חזרת אלי…”.

כשאנחנו נוזפים ומאשימים את האחר, אנחנו יכולים לאבד את שיתוף הפעולה שלו וגם את יחסי הקירבה איתו. זה לא נעים לו, בטח אם זה דבר שחוזר על עצמו. יהיו כאלה עכשיו שלא יראו במשפטים האלה שום בעיה כי הם באים מנקודת מוצא שהם הצודקים ושהאחרים לא פועלים כמו שצריך ולכן, זה בסדר לנזוף באחרים, אחרת הם לא ישיגו את מבוקשם. כדאי לזכור שאנחנו לא באים לחנך את האחרים ולא לשלוט בהם, בטח לא בדרך של עלבון ונזיפה.

אפילו את הילדים שלנו , ששם כן יש לנו תפקיד מחנך, לא ראוי שנגדל תחת ביקורתיות יתר, הפחתת ערך, האשמות, נזיפות ועלבונות. אולי הם יעשו את הדברים מתוך פחד אבל נגדל ילדים כנועים וחסרי ביטחון או לחילופין ילדים מרדניים שילחמו על החופש שלהם או שגם הם יפעלו בכוחניות ובשתלטנות כלפי אחרים, כלפי אחיהם, חבריהם, כלפי המשפחה, המורים וכד’. זה לא מה שאתם הייתם רוצים כהורים טובים.

דוגמא נוספת למשפט נזיפה היא כאשר מישהו שואל את האחר מתוך התעניינות ודאגה “איך אתה מרגיש?” ומקבל תשובה נוזפת “איך אפשר להרגיש במצב כזה?” כאילו, איך אתה לא מבין במקום לענות תשובה ישירה ואמיתית איך הוא מרגיש באמת.

מה כן לעשות? בדוגמאות האלה יש לוותר על הדיבור השלילי והדגשה שלו. במקום לציין את מה שלא נעשה ולתת נזיפה וציון שלילי לאחר, רצוי לדבר על מה שאני זקוק, רוצה, חשוב לי. לדבר על עצמי. לבקש את מה שאני רוצה בלי הנזיפה והביקורת. “אודה לך אם תשלח לי בדחיפות את הדו”ח..אני זקוק לו בהקדם האפשרי..” , “אני מתקשה להתקדם ללא הדוח שלך..אשמח אם תשלח לי אותו בהקדם”.

במקום לדבר שלילי ולפגוע, מומלץ לדבר חיובי את מה שצריך. למשל, במקום לצעוק “כמה פעמים אמרתי לכם לא להשאיר את התיקים והנעליים בסלון?” אפשר פשוט לבקש – “אני מבקשת לקחת עכשיו את התיקים והנעליים לחדר שלכם”. הרעיון הוא לשמור על יחסים תקינים, על שיתוף פעולה, על כבוד ואכפתיות הדדיים ולא השתלטות והפעלת כוחנות על האחר ואיבוד הקירבה איתו.

תלונה והפעלת רגשי אשם במקום בקשהקובעים עובדה שהיא תלונה כלפי האחר שהוא לא עשה את הדברים כמו שצריך וכמו שמצופה ממנו, כמו “אתם לא עוזרים לי”, “קניתם לי מה שאני לא צריכה ..”, “לא אכפת לך..” , “הייתי לבד אתמול..”, “לא הקשבת לי”, “השתקת אותי”, “אני לא מאשימה אותך אבל פגעת בה..”.

מה לעשות? תהפכו את התלונה לבקשה ובמקום לקבוע עובדות, שלעיתים, יכולות להיות לא נכונות או אפילו מאשימות שלא בצדק , פשוט תביעו את הבקשה שלכם ותבטאו את הקושי שלכם הכי ישיר, פתוח ואמיתי. כגון: במקום “הייתי לבד אתמול..”-  לומר, “חסרתם לי אתמול. הייתי זקוקה לחברתכם”. או במקום “אתם לא עוזרים לי”- רצוי לומר, “אני אשמח אם תעזרו לי ל….”.  גם פה תוותרו על הנזיפה והאמירות השליליות, על הביקורת, על ההאשמה, על המניפולציות הרגשיות ליצירת רגשי אשם ויסורי המצפון אצל האחרים.

תזכרו, האחרים לא אוהבים להיות נזופים, מואשמים ומותקפים ומוצגים כלא בסדר ולכן הם מגיבים בדרך כלל בתגובה של כעס נגדי או התרחקות ויחס קר.

השוואה לאחרים כדרך להקטין ולהפחית ערך- למשל, “אני הכי מבין אותך מכולם..” . המשמעות היא – אני הכי טוב לעומת האחרים שהם פחות טובים ממני. אם הם שומעים את הדברים הם בקלות יכולים להיעלב כשמציגים אותם כפחות טובים, שמישהו מתנשא מעליהם. כל המסר של המשפט הוא הצגת העצמי כיותר טוב מאחרים והדגש כאן הוא על המילה ‘הכי’ . דוגמא נוספת של מילים מקטינות בהשוואה לאחרים היא עם המילים, “אני דווקא חושב ש…או ההיפך ממך” המילים ‘דווקא’ או ‘ההיפך’ באה לציין ברמיזה שאני חושב יותר נכון ממך ושוב, אצלי הצדק. כמו כן השוואה נוספת כמו  “לא הבנת כמוני או כמו האחרים” משמע, אתה פחות מוצלח. או ‘רק’, “רק אני יכולתי ..” .

מה אפשר לעשות? במקום להשתמש במילים של השוואה כמו ‘הכי’, ‘דווקא’, ‘ההיפך’, ‘לעומתך’, ‘בניגוד אליך’,  ‘בשונה ממך’, פשוט תגידו את דעתכם בלי המילים האלה כמו, ” אני חושב ש….” או מקסימום אפשר לומר – ” אני רוצה להוסיף עוד היבט”, “חשוב לי להראות עוד זווית ראיה” וכד’.  להתחבר אבל לא לבטל, לא לפסול, לא לזלזל אלא לשמור על כבוד לזולת. המילים האלה יוצרות השוואה בין האנשים ומעבירות מסר של התנשאות כלפי האחרים של מי יותר טוב לעומתם.

רמיזה שמטרתה לעג, זלזול והשתקת האחר ע”י ערעור הביטחון שלו בעצמו- שימוש במילים כמו, ‘שוב’, “אני אגיד שוב”. בשביל מה המילה ‘שוב’? היא מגיעה כדי לנזוף , כדי להציג את האחר באור שלילי כי הרי אפשר פשוט לחזור על הדברים בלי לציין את העובדה שהדברים נאמרים פעם נוספת. כמו כן, מילים כמו ‘כבר’, ‘כבר אמרתי קודם”, “הסברתי כבר” שפרושו, איך לא הקשבת למה שאמרתי קודם, הסברתי ואתה לא הקשבת ולא הבנת כלום. המסר הוא ביקורתי ומפנה נזיפה כלפי האחר ומגלה חוסר סבלנות.

גם מילים כמו ‘לחלוטין’, -“האתר שלך לחלוטין לא מעודכן” שבאה להדגיש שהאתר שלך לגמרי לא בסדר לא רק קצת. אותו דבר לגבי המילה ‘ממש‘. גם המילה ‘נו’, באה להראות חוסר סבלנות וקוצר רוח כמו ” נו, הסברתי כבר”.

יכולים להיות משפטים יותר פוגעניים במיוחד כשמוסיקת הדיבור והבעות הפנים מביעות זלזול ולעג כמו “מה בדיוק לא הבנת? “, “מה לא היה ברור לך?” , “מה לא הבנת עד עכשיו?” שפרושו, את לא מבינה דברים, אין לך שכל.
עוד דוגמאות:
מה לא היה ברור לך?= איך את לא מבינה דברים שמסבירים לך
אני אגיד שוב = כי את לא מבינה כשמסבירים לך
אמרתי כבר..= לא הקשבת, לא הבנת.
כרגיל – מילה רגילה אבל כשמשתמשים בה כביקורת או נזיפה או לעג היא לא במקום, כמו ” “הכלים לא במדיח, כרגיל” כשהכוונה את/ה כרגיל לא מכניס/ה את הכלים למדיח ואולי הרמז שאת/ה עצלן/ית, חסר/ת אחריות וכד’.
עוד דוגמא, ” זה כ”כ פשוט שגם מפגר יכול להבין את זה”, כלומר, המסר הוא – אתה ממש בעיה. לא הגעת אפילו לדרגת מפגר.
לפעמים, המילים הללו הן אכן תמימות ללא כוונת לעג וביקורתיות אבל אז הן נאמרות בשילוב הבעות פנים וטון דיבור מכבדים.

מה אפשר לעשות? להימנע בכלל מהביקורתיות ומהרצון לפגוע , לזלזל, להתנשא, להאשים או לנזוף ע”י שימוש במילים הללו. אין צורך לומר “אמרתי כבר”, “הסברתי כבר”, “אני אגיד שוב” וכד’. זה פשוט מיותר ומעליב את האחר. זה יוצר אי נוחות ומתח במרחב היחסים והביטחון מתחיל לדלוף מה שיכול ליצור וויכוח, ריב או ריחוק. אתם לא תהיו חכמים ומוצלחים יותר ע”י הקטנת האחר וההשתקה שלו .

שימוש במילים מבטלות, מפחיתות ומזלזלות כמו “שטויות”, “זה לא נכון”, “זה לא צריך להיות כך”, או לבטל את דברי האחר במילה כמו ‘מה פתאום’ או במשפט כמו ” כן…אבל…” כשהדברים שבאים אחרי האבל מוחקים את כל מה שנאמר לפני כן כדי לבטל את דברי האחר.מה לעשות? להימנע משימוש במילים האלה. האחר חושב אחרת כי הוא אחר, לא פחות טוב או יותר טוב ולכן, החשיבה האחרת ראויה ליחס מכבד ומעריך גם אם יש חילוקי דעות ואי הסכמה. לא חייבת להיות הסכמה בכל דבר אבל יחס מכובד ומכבד ללא פגיעה באחר או השתלטות עליו היא חשובה מאין כמוה בתקשורת בינאישית ובמערכות היחסים .

שימוש במילם טוטאליות – כמו, אף פעם, תמיד, בכלל, כל הזמן וכד’. המילים האלה באות לקבוע עובדות נוקשות ללא גמישות וללא כבוד לאדם עצמו. זו הכללה ופגיעה באדם ובתכונותיו במקום להתמקד לגופו של העניין עצמו. כמו למשל, “אתה תמיד קמצן”, “אתה אף פעם לא עוזר לי”, “כמו תמיד, לא אכפת לך…”.

שימוש במילים עם קונוטציות והקשרים שליליים במטרה לפגועלמשל, “אז בעלך ממושמע” כשהכוונה שהבעל צייתן ומרצה. “כשאת חופרת לי…” כשפרושו, אין לי סבלנות למה שאת אומרת וזה מעיק עלי ואין ספק שזה לא מכבד ואפילו מעליב ומזלזל. עוד דוגמא,  “את יכולה לזרוק לה מחמאה אבל לא בעוקץ אלא בכייף”. מחמאות לא זורקים אלא נותנים. אם זה ‘לזרוק מחמאה’ זה כנראה משהו שהוא ההיפך מהערכה וכבוד. “את תמיד עקשנית כשאת רוצה משהו…” המסר כאן הוא של נוקשות וחוסר פשרה כשהכוונה בעצם היא לומר לה שהיא נחושה, עקבית, שאפתנית וכד’.

עוד דוגמא, “זה עוזר לך לברוח מהשיחה”, משפט שיש בו ביקורת והאשמה שמסמן את האדם עושה הכל כדי לא להיות בשיחה כשבעצם אפשר לומר,” נראה שקשה לך להיות בשיחה”. זה משפט מקבל, מכיל ומזמין המשכיות של הדיאלוג והקשר. לומר ‘לברוח מהשיחה’ יש בזה מן האשמת הזולת שיתחיל להתגונן מפני ההאשמות והטענה כלפיו או באמת יברח מהשיחה.

שימוש במילים שיש להן הקשרים שליליים גורם לאדם האחר להיפגע ולהיעלב ולחוש פגיעה בכבוד ובערך במשמעות שלו מה שבקלות יכול לגרום לו  להתרחק.

לסיום, חשוב ליצור תקשורת בינאישית מכבדת ומכובדת שאין בה השתלטות על האחר, ולהימנע משימוש במילים מקטינות. כדי שמערכות יחסים קרובות ורחוקות יהיו תקינות וטובות חשוב לשמור במרחב היחסים על הכבוד והביטחון בדיאלוג עם הסובבים אותנו.

לשם כך, חשוב לשים לב לא להביע בשום דרך אך במיוחד גם לא באמצעות המילים המקטינות זלזול או לעג, להאשים ולבקר ולנזוף באחרים כדי להראות לאחרים כמה הם לא בסדר.

יש להימנע ככל האפשר משימוש במילים מקטינות שמטרתן זלזול באחרים, השתקה והקטנת המקום הבטוח שלהם והדרך היא להשתמש בשפה ובדיבור חיובי כשהעמדה הפנימית בהלימה עם כבוד והערכה לזולת בכל מצב גם כשאין הסכמה איתו.

 

 

תגובות

(2)

  • אפרים
    04/10/2019

    מאמר חכם ומאוד אמיתי וקולע למטרה.צריך להשתדל לייסם את עצות הנפלאות.

    › להשיב
    • melzer
      12/10/2019

      תודה רבה, אפרים.
      אכן, כמו שאמרת נכון, גם מומלץ ליישם במציאות.
      חשוב להבין שברגע שמודעים למילים שמשתמשים ומתחברים לכוונה הפנימית שלנו לכבד את האחרים ולא לפגוע בהם בשום צורה,
      בלי זלזול, בלי ביקורת, האשמות, השתקה,הפחתת ערך או הקטנת האחר, המילים הנכונות כבר יבואו. צעד צעד. כל פעם קצת ועוד קצת ובסוף,
      זו תהיה שפה מכבדת ומכובדת.
      חג שמח ותודה
      אריאלה

      › להשיב