איך להתמודד בהצלחה עם התפרצויות הכעס והזעם של אנשים עצבניים

לא פעם אנחנו יכולים לראות בכל מיני מקומות ציבוריים כמו בדואר, בקופ”ח, בסופר, וכד’, אנשים עצבניים שנדלקים פתאום בלי שאפשר היה לצפות את זה מראש כשהם צועקים, מתלוננים, מאיימים ואף משתוללים, כשמשהו לא

אנשים עצבניים

איך להתמודד עם אנשים עצבניים

מוצא חן בעיניהם. לא נעים להיות במחיצתם כשהם מתעצבנים, הם מפחידים ומעוררים מצוקה רבה אצל הרבה אנשים שלא יודעים איך להתמודד איתם בשעת התקף הזעם והכעס כי הם מפחידים אותם מאד. הרבה מאד אנשים לא יודעים כיצד להתמודד ביעילות ובחוכמה עם אנשים רתחניים ורגזניים כאלה גם בגלל שהם מפחדים מהכעס ומהזעם שמופנה כלפיהם  וגם כי הם עומדים משותקים חסרי אונים מול ההתקפה שניחתת עליהם.

אנשים עצבניים אלה נדלקים בקלות ומתחממים מהר על כל מיני דברים שלא נראים להם. אפשר לראות אותם הרבה גם על הכביש כשהם מתעצבנים מיד על מי שצופר להם או כשמכונית מפריעה ועומדת להם בדרכם. הם מיד יכולים לפתוח בסדרת קללות על הנהג שמפריע להם ועל אמא שלו, לעקוף אותו ולהפריע לו ע”י נסיעה איטית כדי “להראות לו מה זה” ולהרגיש “חזק ומנצח” או אף להזמין אותו לעצור אחרי הרמזור כדי להתעמת איתו. המאמר הזה בא לתת ידע ודרכים יעילות להתמודדות מוצלחת עם אנשים עצבניים.

מה מאפיין את האנשים העצבניים?

ישנם אלו הממהרים להתפרץ ולאבד שליטה על כעסיהם בכל מקום, על כל אחד ובכל פעם שמשהו לא הולך להם כפי שהם רוצים וחושבים לנכון, הן במשפחתם מול בני הזוג, הילדים, הורים, אחים, והן מול חבריהם, קולגות, שכנים, לקוחות, עובדים וכל מיני נותני שרות למיניהם. וישנם אלו שמתפרצים רק מול האנשים הקרובים להם ביותר, בני הזוג הילדים והמשפחה הקרובה כי “שם הם מרשים לעצמם” וכי הם יודעים שבמקומות העבודה, למשל, לא יסלחו להם כל כך בקלות כמו בבית והם עלולים לאבד את מקום עבודתם ופרנסתם, את שמם הטוב ומעמדם, ולכן שם הם מתאפקים.

התפרצות הכעס יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות כגון, צעקות, עלבונות, קללות, השפלות, איומים, הפחדות, הפחתת ערך, האשמת האחר בכל דבר שלא מתנהל לפי ראות עיניהם, ביקורתיות רבה על כל דבר ולו הקטן ביותר, זריקת חפצים ושבירתם, התנשאות, זלזול, השפלה, ציניות, ארסיות וכד’ עד כדי אלימות פיזית, דחיפה, מכה, סטירה וכד’. אנשים אלו מתחממים מהר, יש להם פתיל קצר, ראייתם את המציאות דיכוטומית בשחור – לבן, בסדר-לא בסדר, צודק-לא צודק, טוב- רע, נגדי או בעדי וכד’, והם מגיבים באופן מהיר, נוקשה ואוטומטי.

בד”כ אלו אנשים שיפוטיים, החיים עם עקרונות וחשיבה נוקשים, ללא יכולת לגמישות וראייה של המציאות כמורכבת מגוונים שונים, לעיתים, מתנשאים על פני האחרים כשמה שמנחה אותם הוא שדרכם היא הטובה והנכונה ביותר. הם זקוקים לשליטה בכל מצב ולהיות הקובעים ובעלי הכוח.
הדברים “חייבים” להתנהל בדרך שלהם ומתקשים לקבל את השונות של האחרים ושאחרים הם אחרים, לא יותר טובים או פחות טובים אלא אחרים ושזה בסדר. לכן, אין להם סבלנות וסובלנות לדברי האחרים והם יתקשו להקשיב להם, הם יקטעו אותם ויתפרצו לדבריהם. ראייתם את המציאות היא  לפי מנצח- מפסיד אשר מובילה אותם למאבק כוח עם האחר, בו הם צריכים תמיד לנצח ולצאת צודקים. באמצעות כך הם מרגישים חזקים ושולטים ולכן, על כל דבר, ולו הקטן ביותר, הם ילחמו, העיקר, לא לצאת “פרייארים” ונחותים. למעשה, התפרצות הכעס שלהם לא נובעת מחוזק ומביטחון אלא מחולשה ומחוסר אונים.
כתוצאה מכך, הם לא יסבלו קצב איטי של אחרים, אנשים שלדעתם הם “טיפשים” או “חלשים”, הם יריבו על הכביש, ינסו להתחרות עם מי שנדחף להם על הכביש או בכל מקום אחר, יצעקו עליו, יקללו אותו, יאיימו עליו ואפילו יסכנו את עצמם ואחרים במצבים בהם עלול להיגרם להם נזק כבד.

הם אינם יכולים לשאת בתוכם רגשות קשים או להודות בהם כגון, קנאה, בושה, דחייה, פחד, חוסר ביטחון, חוסר אונים, עצב, וכד’ ולכן, הם משליכים אותם על הזולת. ביטוי של כאב, חולשה וחוסר אונים בגלוי נתפס בעיניהם כחולשה ופגיעות שאם אחרים יראו אותם בחולשתם, הם ישתמשו בזה נגדם ולרעתם, הם יהיו חשופים ופגיעים והם עלולים להיפגע. בדרך זו של הימנעות והצגת פאסון של כוח, ולכאורה, ביטחון, הם שומרים על עצמם מלבוא במגע עם הכאב והרגשות הלא נעימים שלהם ויוצרים הרתעה אצל האחרים שלא יתקרבו או יפגעו בהם. כשהם רואים את רגשותיהם אלה שהשליכו על האחרים כמו על בת הזוג או הילדים מתעוררת אצלם החרדה שבאה גם היא לידי ביטוי בכעס, בהתפרצות בביקורת רבה, האשמות ושיפוטיות רבה.

אין הם רואים אופציות נוספות מלבד הדרך שהם רואים את הדברים. תגובותיהם מהירות ואוטומטיות והם רואים רק פרוש נכון אחד לדברים והוא הפרוש שלהם. כשהדברים לא מתנהלים בדיוק על פי ציפיותיהם, מתעורר בהם הכעס, כי הם מתקשים להתמודד באופן יעיל עם האכזבה והתסכול שלהם, להכיל אותם או לווסת את הלחץ והמתח שבתוכם ולכן, הם צריכים מענה מיידי לסיפוק הצרכים והדחפים שלהם.

הם מותחים ביקורת, לעיתים קרובות, על כל דבר שלא נראה להם, ומאשימים את האחרים בכל תקלה או בעיה שמתרחשת שלא כפי שהם רצו וציפו שיקרה. הם תמיד רוצים להיות אלו בעלי הכוח, שקובעים איך דברים מתנהלים ואם זה לא קורה הם מיד נכנסים למאבק כוח.

הם לא יודעים לקחת את המקום שלהם בדרך רגועה, אסרטיבית ומכובדת בלי כוחנות והשתלטות או בלי לפגוע באחרים וחסרות להם מיומנויות חברתיות ותקשורת בינאישית.
הם מתקשים לראות את בני זוגם או את האחרים כיישות נפרדת ועצמאית, כאנשים עם רצונות, רגשות וצרכים משלהם ולעיתים, שונים ואף מנוגדים משלהם. הם יראו בסובבים אותם כ”ספקי צרכים” שלהם אשר אמורים להיות נגישים להם כל הזמן וממוקדים בהיענות מיידית לצורכיהם והם אף יתנו לזה הצדקה רציונלית, לכאורה, כמו “אז בשביל מה התחתנו? מה, בן זוג לא אמור למלא את הציפיות שלנו?” כל מי שלא ממלא את רצונם נחשב ונתפס בעיניהם כפועל נגדם וכגורם עוין או מסוכן שיש להישמר ממנו.

הם יבטאו צורכי שליטה ורכושנות כלפי האחרים ובעיקר, כלפי בני זוגם וילדיהם, על מנת לספק את מאווייהם, ציפיותיהם, צורכיהם ומשאלותיהם. רק כאשר האחרים או בן הזוג מספקים את צורכיהם, הם חשים ביטחון. הם יפתחו תלות רגשית גבוהה בבני זוגם וכל התנהגות נפרדת ואינדיבידואלית של בן הזוג תגרום להם לחוש עזובים, נטושים, בודדים, כעס, תסכול, אכזבה ועוד.

למעשה, התפרצויות הכעס מתחלקות ל-3 סוגים עיקריים:

1.שחרור מהרגשות הקשים באמצעות צעקות וקללות– במקום לבטא את הרגשות הקשים שלהם בצורה ישירה, כמו “אני עצוב, נעלבתי, קשה לי…” ,שזה חולשה בעיניהם, הם משחררים את הרגשות האלו ע”י התפרצות תוקפנית, הרמת טון, צעקות וקללות.התפרצות הכעס היא למעשה צעקה של כאב.

2.הפעלת כוח רגשי באמצעות מניפולציות רגשיות שונות על מנת להשיג כוח ושליטה על בן הזוג מתוך מטרה לכפות את רצונו על בן הזוג גם אם זה בניגוד לרצונו. זה מתבטא בדרך של ערעור הביטחון, האשמות, ביקורתיות יתר, ארסיות ופגיעה בנקודות התורפה והחולשה שלו, במקומות הכואבים לו ביותר, זלזול ולעג, התנשאות, הקטנה והפחתת ערך, עלבונות, איומים גלויים וסמויים בעזיבה ובגירושין, תוקפנות ושימוש במניפולציות שונות שמטרתן סחיטה רגשית, שהתוצאה היא שבני הזוג שסופגים את כל ההתנהגויות האלה מרגישים חלשים, מאוימים, מותקפים, פגועים עד עמקי נשמתם, חסרי ביטחון והערך העצמי שלהם יורד. הם מרגישים “לא בסדר”  ו”לא שווים” ומנסים לרצות ולהיענות לרצון בני זוגם המתפרצים ובכך מתדלקים את ההתפרצות הבאה ואת המעגל הסגור של מעגל הכעס ביניהם היות ובני הזוג העצבניים מבינים שהם משיגים את מטרותיהם בדרך זו של כוחנות ושתלטנות והם משיגים כוח ושליטה על בן הזוג שנתפס בעיניהם חלש, פסיבי וכנוע.

  1. 3. הפעלת כוח פיזי – בצד הצעקות והאיומים, המתפרץ יכול להידרדר להפעלת כוח פיזי, החל מזריקת חפצים ושבירתם, אגרוף או בעיטה בדלתות, בשולחנות ובקירות ועד אלימות פיזית, לסוגיה השונים, ואלימות חברתית, כלכלית ומינית.

המחיר שהאנשים בעלי הפתיל הקצר עלולים לשלם על התנהגותם זו הוא כבד, בבריאותם, כגון, בעיות של מחלות לב ויתר לחץ דם, במקום עבודתם ואף לאבד את מקור פרנסתם אך בעיקר, במערכות היחסים שלהם עם הסובבים אותם בכלל, ובזוגיות, פרידה וגירושין ועם ילדיהם ובפירוק המסגרת המשפחתית בפרט.

אז מה ניתן לעשות? איך מתמודדים ביעילות ובחוכמה מול התפרצויות הכעס?

ראשית, נתחיל בשאלה כיצד להתמודד עם התפרצויות הכעס של אנשים עצבניים זרים שנתקלים בהם ברחוב, על הכביש, או במקומות ציבוריים שונים?

נתחיל עם אנשים עצבניים שהם אנשים זרים לכם שאינכם מכירים ומרשים לעצמם להתפרץ עליכם, לדוגמא, שהחניתם עקום את האוטו, שנסעתם לאט מידיי לטעמם בצד שמאל של הכביש, שהפרעתם להם באיזושהי צורה. אם זה מישהו שאינכם מכירים אותו כלל ואין חובה לנהל איתו שיחה, או הוא צועק על מישהו אחר, אל תתערבו והימנעו בכלל מעימות איתו והתרחקו ממנו ככל שאפשר. אין פה את מי לנצח ועדיף להתרחק מאדם שאינכם יודעים איך הוא יכול להגיב כלפיכם ואיפה הגבולות שלו. אם הוא צועק עליכם משהו שלדעתכם עשיתם או לא עשיתם, התייחסו אליו בצורה כלשהי מנומסת ומכובדת והתרחקו מיד מהמקום. אין לפתח שום שיחה על התוכן או מי צודק. זה ויכוח עקר שנופל על אוזניים אטומות. זה רק מחמיר את המצב.
אם המתפרץ בכעס הוא אדם שחייבת איתו תקשורת, למשל, כמו הפקידה בקופ”ח והחולה שמתרעם ויש לו טענות כלפיה, אין לנהל איתו מאבק או ויכוח כלל גם עם הצדק עימכם. עדיף להימנע בכלל מוויכוח, וותרו על מאבק הכוח המילולי. לא תצאו מנצחים. להיפך. האיפוק והיכולת להישאר רגועים ומכובדים הוא החוזק האמיתי. נסו להבין את המצוקה והכאב של האדם גם אם זה מאד קשה לשמור על התנהגות רגועה ושקולה מול צעקות מפחידות אבל זו הדרך היעילה ביותר להרגיע את המצב. נשמו עמוק ונסו להיזכר שמתחת לצעקות ולהתפרצות מסתתר כאב של האדם שלא יודע ולא יכול לבטא את הכאב והמצוקה שלו בדרך ישירה וגלויה אלא בדרך בעייתית של צעקות והתפרצות מפחידה. מהרגע שתבינו את הכאב שמסתתר מתחת לצעקות תוכלו לקחת אותו הצידה, ולשוחח יותר בנחת אבל בשום אופן לא לריב או להתווכח איתו ליד אנשים אחרים. גלו הבנה ואמפטיה לבעיה שלו, דברו בשקט וחפשו דרך יצירתית לפתור את הבעיה. עדיף בכלל לשוחח בארבע עיניים בחדר או במשרד או לנהל את השיחה הרחק מהאנשים.
אחד מכללי הברזל שפיתחתי עם השנים הוא שאין להתווכח או לריב בנוכחות קהל. רק בשיחה בארבע עיניים ובפרטיות ניתן לבקש מהאדם לדבר בשקט ויש יותר סיכוי שהוא ייענה. בשיחה בנוכחות קהל, האנשים האחרים יכולים להצטרף אליו ולתמוך בטענותיו, מה שנותן לו יותר כוח להמשיך לצעוק ומונע ממנו את האפשרות לסגת בו מדרכו הבוטה והתוקפנית ולהירגע כי זה יכול להיתפס בעיניו ובעיניהם של האחרים ככניעה וכהפסד, דבר שהוא לא יכול להרשות לעצמו להרגיש ולהיתפס בחולשתו ובתבוסתו מול אנשים אחרים. רק בשיחה בארבע עיניים ניתן לנהל שיחה מכובדת ולומר לו “אני מאד רוצה לעזור לך, אבל קשה לי כך בצעקות. לדבר רק בשפת ה”אני” ולא “אתה תפסיק לצעוק” אלא “לי קשה כך להקשיב ולעזור לך”. “אני מבינה שאתה מתוסכל ואתה צריך פתרון, אז בוא נראה מה ניתן לעשות אבל בוא נעשה את זה בדרך מכבדת ומכובדת.” לדבר חיובי, מה כן ניתן לעשות ולא שלילי מה לא בסדר, ובטח לא לנזוף או לזלזל בו, לבקר ולהאשים אותו או לשפוט אותו על התנהגותו. בזמן הסערה כל מה שצריך להתמקד בו הוא איך להרגיע את הסערה ואת האדם ולמצוא פתרון לבעיה העכשווית.

שנית, איך להתמודד מול התפרצויות כעס של אדם קרוב כמו בן הזוג?

יש אנשים לא מעטים שסופגים בשגרת היומיום שלהם כעסים, עלבונות, פגיעות, איומים והפחדות, השפלות, זלזול, הקטנות והענשות מבני זוגם. כאן המצב יותר קשה כי הם אינם רוצים להיפרד ולפרק את הזוגיות להם כי יש בשבילם הרבה דברים טובים בקשר הזוגי בזמנים כשאין את התפרצויות הזעם האלה.

הרבה מרגישים חסרי אונים מול התפרצויות הכעס של בן/בת הזוג שלהם, ונמאס להם מזה שבן או בת הזוג צועקים עליהם ומאשימים אותם בכל דבר. הם מרגישים מותקפים, לא מוגנים וחסרי יכולת מולם אבל אין להם מושג מה לעשות כדי להפסיק את ההתפרצויות האלה. הם בוכים, מתלוננים, רבים ומתווכחים וחוזרים לסדר היום עד להתפרצות הבאה וכך חוזר חלילה.
הם יודעים שבני הזוג שלהם, המתפרצים בכעס, הם אנשים טובים ואינם מתכוונים לפגוע בהם בזדון, אבל זה “משפריץ” להם, והפגיעה בבני הזוג קשה ומכאיבה וזה כבר קשה להם מנשוא והם לא עומדים בזה יותר. זה מפחיד וכואב להם והמצב רק הולך ומחמיר. הם רק מקווים שבן הזוג חסר השליטה והמפחיד יילך לטיפול וילמד להירגע, אבל הוא מתנגד נמרצות ואפילו מאשים את בן הזוג שלו בכל מה שקורה. אולי בן הזוג הכעסן והעצבני כבר יודע שהבעיה היא אישית שלו, אבל הוא לא מוכן עדיין לקבל טיפול .

אז מה עושים?
ראשית, חשוב לזכור שאתם לא אשמים כלל בהתפרצות או בצעקות של בן הזוג העצבני והמתלהם למרות האמירות השכיחות שלו כגון, “זה בגללך התעצבנתי, אם לא תעצבנ/י אותי, אני לא אתעצבן..”. אין לכם שום שליטה על ההתנהגות של המתפרץ, אבל יש לכם את כל האחריות שלכם והחופש לשמור על עצמכם וללמוד להגן על עצמכם מפני ההתקפות עליכם ומן הסתם, תגנו באותו הזמן גם על ילדיכם שנוכחים בסביבה המפחידה של ההתפרצות ופוגעת גם הם.

שנית, אין שום סיבה שתישארו שם להקשיב לעלבונות, להשפלות, ולצעקות. אתם לא פח זבל של אף אחד. ולכן בזמן רגיעה ואך ורק בזמן רגיעה, כדי להציב מראש את הגבול שלכם – אימרו לבן זוגכם ברצינות ובצורה חד משמעית ושוב, רק בשפת ה”אני” – “אני מוכן לשוחח איתך אבל אני לא מוכן יותר לשוחח בצעקות או לשמוע קללות ועלבונות. זה קשה לי, ואני נפגע מזה מאד ואני לא יכול יותר לשאת את זה ולכן, בכל פעם שתצעק עלי, אני איאלץ לצאת מהמקום”. בלי קהל, אין הצגה.

ואז אם זה קורה בפועל ומתפרצים עליכם, ואתם באמצע הסערה, זה הזמן להגן על עצמכם ולשמור על עצמכם מפני ההתקפה. נשמו עמוק ודמיינו שאתם מפעילים כיפת ברזל סביבכם, אימרו בצורה מכובדת “קשה לי, לא נעים לי ככה עכשיו” והתרחקו מהמקום. אם הולכים אחריכם לאן שאתם הולכים, צאו מהבית לזמן מה. כך תעשו בכל פעם שההתפרצות מתחילה וכשאין על מי לצעוק, הצעקות מפסיקות.

חשוב לזכור שבזמן ההתפרצות זה לא הזמן להסברים, להצטדקויות ולהתנצלויות ולהתייחסות לתוכן. אין מי שמקשיב לכם. רק לאחר שהכל יירגע, תשוחחו ותסבירו את עמדתכם. האופן (של היחסים) חשוב יותר מהתוכן. אם אתם מתייחסים לתוכן בזמן שצועקים עליכם ומעליבים אתכם, אתם בעצם מעבירים מסר שמותר להתייחס אליכם ככה כי אתם ממשיכים ועונים בכל מצב לתוכן שעלה.

חשוב להבין שרק מילים – לא יעזרו. עליכם ממש לקום ולצאת מהמקום ולפעול כך בכל פעם בעקביות ובהתמדה. עקביות והתמדה זה סוד ההצלחה גם אם זה קשה לכם מאד. חשוב מאוד להבין שאם תנהגו פעם כך ופעם אחרת, אתם לא תצליחו, ותמשיכו לאפשר לפגוע בכם.

אני רוצה להעלות עוד נקודה חשובה שתעזור להצלחת ההתמודדות עם התפרצויות כעס כלפיכם בכלל עם אנשים קרובים אך במיוחד עם בן הזוג. אחרי כל התפרצות והתקף של זעם יש בדרך כלל שלב (שלב “ירח הדבש” עפ”י ליאונור ווקר), שבו יש ניסיון מבן הזוג המתפרץ שמרגיש, לרוב, חרטה, אשמה, צער ועצב לפייס את בן הזוג הפגוע , לבקש ממנו שוב ושוב סליחה ומתן הזדמנות נוספת, לחזר אחריו, להתנצל בפניו, ולצאת בהצהרות אהבה. הוא מחזר, מפנק ומפצה במתנות ובבילויים משותפים. כאן בני הזוג הפגועים משתפים פעולה, מאמינים להבטחות, ממעיטים מערך האירוע, מתקרבים, נהנים מתשומת הלב הרבה, וחוזרים לסדר היום.

אז מה עושים?

כדי לצאת מהמעגל הסגור צריך או שבן הזוג המתפרץ ילמד לנהל את כעסיו ברוגע ובאסרטיביות, או שבן הזוג הנפגע לא ישתף יותר פעולה בשלב “ירח הדבש”, ולא יחזור לסדר היום .

תדעו- כשאתם מאפשרים לחזור לסדר היום, אתם כבר מתדלקים את האירוע הבא. תיראו, היות ובשלב הזה בן הזוג מוכן לעשות הכל ובלבד לא לאבד אתכם, זה הזמן לדרוש ממנו פעולה מעשית ולקבל עזרה מקצועית ולא להסתפק רק בהבטחות ריקות שהוא יטפל בעצמו לבד. לבד זה לא עובד. אם הוא מגלה התנגדות, עליכם להגדיר חוק חדש ביחסיכם האומר “כאן במדינה שלי לא תוקפים אותי יותר, ואחרי התקפה אני לא עובר יותר לסדר היום”. עד שלא סוכמה דרך פעולה חדשה לשינוי המצב, אין לחזור לשגרה ולהתנהגות רגילה, לשיחות, ליחסי מין ולבילויים, ולהתעלם ממה שקרה, אלא לפעול במתכונת שבת או “שעת חירום”. הרצינות והחוזק שלכם לעמוד בזה, יכריעו אם בן הזוג שלכם יקח לעצמו עזרה וישנה את המצב.

לסיכום, הנה עוד כמה כיווני פעולה שיעזרו לכם להתמודד ביעילות עם התפרצויות כעס ועצבים כלפיכם במיוחד עם הקרובים אליכם ביותר:

ראשית, עליכם לקחת החלטה שאתם לא מוכנים לחיות כקורבן של החיים ושל אנשים אחרים, ולהתחיל לפעול בנדון. קחו את הגה החיים שלכם לידיים, וצרו את המציאות הרצויה לכם. אם קשה לכם לבד, קחו לכם עזרה.

שנית, היו כמו המגדלור המאיר את עצמו – האירו את עצמכם, ולימדו לקחת את המקום שלכם בחיים. היו גם אתם חשובים לעצמכם, ואל תסתפקו רק בריצוי ובסיפוק הצרכים של האחרים. שאלו כל הזמן  את עצמכם “מה אני רוצה?, “מה מתאים לי?” , “מה נכון לי?” וחפשו את התשובות. אימרו לאחרים בגלוי את הרצונות, המחשבות והרגשות שלכם. אם לא תגידו בבירור, אחרים לא יידעו, אתם תישארו שקופים ולא יתחשבו בכם.

תזכרו- אתם לא בובות על חוט שמפעילים אתכם. דמיינו שאתם גוזרים את החוטים, ותפעלו מעכשיו מתוך חופש בחירה, עצמאות ומתוך הכוח הפנימי והרצון שלכם.

דבר חשוב נוסף, אם מדברים אליכם, ולא משנה מי, בדרך פוגעת, בצעקות, בזלזול, בקללות, בתוקפנות או בעלבונות, אל תמשיכו בשיחה ואל תגיבו לתוכן העניינים, גם אם זה נורא מפתה אתכם. אל תתעלמו מהדרך שבה מדברים אליכם. תזכרו, האופן חשוב יותר מהתוכן.  אימרו מה אתם מרגישים ” לא נעים לי ככה” , “קשה לי” ואל תמשיכו לדבר על נושא השיחה. עיצרו, ורק כשידברו אליכם בכבוד, תמשיכו. אם זה לא קורה, תגידו “לא נעים לי” וצאו מהמקום.

נקודה נוספת- אם אתם רואים שלא מקשיבים לכם, אל תמשיכו לדבר. תעצרו. הדברים שלכם מספיק חשובים כדי שיקשיבו להם. חכו עד שיחזרו אליכם בהקשבה מלאה, בלי הפרעות ובלי פעולות נוספות במקביל, ואז תדברו. אתם יכולים לומר “אני מחכה שתחזור אלי” ורק כשחוזרים להקשיב לכם, תמשיכו את השיחה.

ולבסוף, מיצאו את הדרך להתחבר אל הכוחות שלכם ועל ידי כך חזקו את עצמכם, ואת הערך והביטחון העצמי שלכם.

תגובות

(2)

  • מירב גולדשטין
    19/01/2020

    תודה.
    -לטפל בצד הנפגע הוא לא פחות חשוב.
    -אני מניחה שאם אפרד מבעלי הפוגע ואפגוש בן זוג חדש,עדין תהיה האפשרות שאפגע שוב.
    -תודה שאמרת לי בעבר ללכת לטיפול לחזק את עצמי.
    כל מילה שלך בסלע.

    › להשיב
    • melzer
      20/01/2020

      תודה רבה לך, מירב, ואני שמחה שעזרתי לך ומודה לך על השיתוף הכן.
      מאחלת לך רק טוב
      בהערכה
      אריאלה

      › להשיב