איך הכעס משפיע על הבריאות שלנו

“כל התקף עצבים שיש לי, כחולת קרוהן, אני מוצאת את עצמי מאושפזת. אני חווה את זה על בשרי”. כך אמרה לי בטלפון אלמוג (שם בדוי), רווקה כבת 26 , כשפנתה אלי לעזרה.

עידו (שם בדוי), כבן 50, נשוי ואב לילדים, אמר במפגש הראשון של הסדנא לשליטה וניהול כעסים: “המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי היה התקף הלב שקיבלתי עד כדי אשפוז בטיפול נמרץ כי רק אז הבנתי איך העצבים שלי השפיעו על הבריאות שלי, על החיים שלי, על הזוגיות שלי, על בני המשפחה שלי, על כולם ובעיקר על עצמי. רק אז הבנתי שאני צריך לעשות משהו כי אני לא חי נכון.”

ואיתי (שם בדוי), כבן 44 , נשוי ואב ל-3 ילדים העוסק בתחום המחשבים, אמר: “אני קיבלתי סטירה. עברתי התקף לב קשה עד שהגעתי לטיפול נמרץ. הצילו אותי. הרופאים אמרו שלי שאני צריך לעשות משהו עם המתח והלחץ שאני חי בהם. ללכת לסדנא שלך (לשליטה וניהול כעסים) זו ממש הנחייה רפואית.”
אלמוג, עידו ואיתי הם כמה דוגמאות לפניות היומיומיות של לא מעט אנשים שפונים אלי לעזרה בנוגע לעצבים והכעסים שלהם שכבר פגעו בבריאות שלהם. הם כבר יודעים על בשרם באופן אישי את הקשר בין מתחים, כעסים ועצבים לבין מחלות שונות ופגיעה בבריאות.

ואכן, ידוע כבר הקשר הישיר בין גוף לנפש. יש השפעה הדדית וישירה בין המצב הגופני פיסיולוגי למצב הנפשי וקשר זה קיים גם ברפואה המערבית וגם ברפואה הסינית.

יש קשר בין התחושה הפנימית לבין המצב הגופני. כלומר, קיים קשר הדדי בין המצב נפשי לבין התפרצות של מחלות שונות או של התלקחות שלהן, כשהן כבר קיימות וההיפך.

הרמב”ם אמר כבר כי בריאות פרושהבולם רוגזו, ימעיט אוכלו, וירבה תנועתו”. כלומר, כדי לשמור על הבריאות יש לנהל אורח חיים בריא. כלומר, לבלום את הכעסים ולנהלם ביעילות מבלי להתפרץ, יש לשמור על תזונה מאוזנת ללא הגזמה ולשלב פעילות גופנית כדרך חיים.
גם מרבית הגישות ברפואה האלטרנטיבית מאמינות כי ישנו קשר הדוק בין הגוף לנפש, וחלקן אף רואות בכל המחלות האורגניות מחלות פסיכוסומטיות. כל תופעה נפשית גורמת להפרשת חומרים כימיים בגוף, משפיעה על ההתנהגות ובכך גם על התזונה ועל התפקוד הגופני.(ויקיפדיה).

כעסים, עצבים, רגזנות, מתח, לחצים, עוינות ותוקפנות משפיעים לא רק על המצב הנפשי שלנו אלא גם על מצב הבריאות שלנו. מתחים ולחצים מתמשכים, כעסים כרוניים ורגזנות תמידית, הן הגלויים כלפי חוץ והן הכלואים בפנים, מחלישים את המערכת החיסונית וע”י כך הגוף נחשף למחלות שונות.
ניתן לראות איך התפרצויות הכעס או הדחיסה שלו מלוות פעמים רבות בבעיות פיסיולוגיות כגון מחלות לב, לחץ דם גבוה, מחלות מערכת העיכול, מעי רגיז, סכרת, מחלות פסיכוסומטיות, כאבי ראש, בעיות בעור ועד דיכאון.
הגוף משתתף בתהליך הכעס ולכן, חשוב לדעת כיצד כי ניתן להיעזר בו כדי לסמן מתי הכעס מתפתח וכיצד להיעזר בו כמעצור להתפרצויות הכעס.
כעס הוא אנרגיה שמתעצמת בגוף. הוא כמו רעל, זיהום רדיו אקטיבי ובכל פעם שהכעס עולה ומבעבע בפנים, כאילו מזדהמת הסביבה הפנימית שבה הנפש חיה והגוף כבית שלה.
כשהכעס, או רגשות קשים אחרים, לא משתחררים בצורה ראויה וישירה, הם מצטברים בפנים כמו חומר רעיל בתוך הגוף ואם, מסיבה כלשהי, התודעה לא נותנת להם להשתחרר בצורה ישירה גלויה עם רשות ולגיטימציה, הגוף ינסה להקל על הלחץ ולמצוא לו דרכי שחרור והקלה דרך בעיות בריאותיות.

בשעת הכעס הגוף נמצא בעוררות יתר ובדריכות רבה לקראת איום, מתקפה או סכנה. במצב שמתעוררת חווית הסכנה בתוכנו, ממשית או רגשית, אנחנו נכנסים לתגובות הגנה והישרדות אוטומטית על מנת להגן על עצמנו מהפגיעה הצפויה. אנחנו בכוננות לקראת הפגיעה המאיימת ולכן הגוף פועל במצב לחץ ומתח, דבר שמתבטא בסימנים פיסיולוגיים כמו נשימה מואצת, דופק מהיר, יובש בפה, רעד בגוף, חום, קור, לחץ בראש, מועקה או דקירות בחזה, חנק בגרון, בטן מתהפכת וכד’.
הגוף כבר מזהה את האיום והמצוקה עוד לפני שהתודעה יודעת ומכירה בזה ואז יש סיכוי להתפרצות של כעס, מצד אחד, או לדחיסה שלו, מצד שני. מטרת ההתנהגויות התגובתיות האימפולסיביות האוטומטיות האלה היא להסיר את הסכנה המאיימת וכדי להשתחרר מהמצוקה, המתח והרגשות הקשים שהתעוררו.
לכן, יש לזהות את הסימנים הפיסיולוגיים, שמסמנים על חוויית המצוקה וכדי להתארגן להתמודדות יעילה ומוצלחת כי חווית הסכנה היא לא תמיד ממשית ומציאותית אלא סרט האימה האישי הסובייקטיבי שהתעורר בעולם הפנימי. ככל שתהליך זה קורה בתדירות גבוהה ובעוצמות גבוהות כך הגוף הולך ונשחק כמו מכונית שמתאמצת לאורך זמן, מה שגורם לה לבלאי גדול יותר.

כשאדם מתעצבן בקלות, מתחמם מכל דבר וכשאירועי הכעס הם חלק יומיומי ושכיח בחייו, הגוף שלו נמצא במתח ובלחץ תמידיים עד כרוניים, המערכות הפיסיולוגית שלו פועלות, נשחקות ונמתחות יתר על המידה, והתוצאה היא שהגוף מתחיל לבטא את המועקה, את המצוקה, את הלחץ והמתח והכובד שהאדם שרוי בו, באמצעות בעיות גופניות ומחלות שונות, במיוחד כשהאדם מתכחש לקשיים הרגשיים שלו, מסתיר אותם ולא רוצה לבוא איתם במגע ומתעלם מהם.

זה בדיוק המצב שבו האדם מפסיק לנהל את רגשותיו וכעסיו והם אלה שמנהלים אותו, במיוחד בזמנים שהוא הכי לא היה רוצה ואז נכנס הגוף לתמונה כאומר: “אתה לא רוצה לשחרר בטוב את הדברים? אז נשחרר אותם ברע”, כלומר אפילו בניגוד לרצונך דרך מצוקת הגוף וכאבים בגוף שמהם קשה יהיה לך להתעלם ולהתכחש להם.
בזמן הכעס יש עלייה ברמת החרדה והלחץ ולכן יש עליה ברמות הקורטיזול שהוא הורמון שמופרש בעיתות לחץ, המשפיעות על הגוף. מחקרים על יוגה צחוק הראו כי צחוק כשהוא משולב עם תרגילי נשימה יוגיים, המביאים יותר חמצן אל הגוף ואל המוח, יוצר שינויים ביולוגיים ופיזיולוגיים משמעותיים, רמת הקורטיזול פוחתת, יש ירידה בלחץ הדם והפחתה ברמת המתח.

מחקרים שהתמקדו בכעס ובתוקפנות והשפעתם על הגוף גילו קשר מובהק בין כעסים, רוגזנות ועצבים לבין מחלות לב. הם העלו, למשל, שכעס ועוינות קשורים עם עלייה באירועים לבביים באוכלוסייה בריאה ועם תחזית גרועה יותר בקרב אנשים שיש להם כבר מחלת לב כלילית. מסקנות מחקרים אלו הן, שכעס ועוינות קשורים, הן עם הופעת מחלת לב כלילית והן עם החמרה של מחלה קיימת, הן באוכלוסיות בריאות והן בקרב חולים עם מחלת לב כלילית.
מחקרים אחרים הראו קשר ישיר בין כעסים למחלות של מערכת העיכול ובמיוחד את השפעת הכעסים על מחלות מעיים דלקתיות, קרוהן וקוליטיס (מחלות IBD). המחקרים גילו כי דחק ומצבים פסיכולוגיים אחרים אינם גורמים למחלות מעיים דלקתיות אך עם זאת גורמים פסיכולוגיים נחשבים לאחד ממעוררי ההתקלחות של הפעילות הדלקתית בקרב חולים שכבר לקו במחלת המעיים.
הסיבה לכך היא שמערכת העצבים של המעי קשורה קשר הדוק עם מערכת העצבים המרכזית. גורמים המשפיעים על פעילות מערכת העצבים המרכזית ישפיעו בהכרח גם על זו של מערכת העיכול באמצעות הורמונים שונים ונוירוטרנסמיטורים. ההשפעה היא הן על תנועתיות המעי והן על ההפרשות בתוך המעי, שני גורמים שיכולים לעורר כאב ושלשול כאחד.

מחקרים מהשנים האחרונות מראים שיש קשרים דו כיווניים בין המוח למעיים וישנם יחסי גומלין בין המתח והלחץ לבין בעיות במעיים. כל אינפורמציה מהמעיים מגיעה ישירות למוח, לא תמיד באופן מודע, ומצד שני, כל אינפורמציה המגיעה מהמוח משפיעה על תפקוד המעיים. לפעמים, תגובת הגוף באה כאיתות אזהרה למצב רגשי לא מודע או מוכחש ולכן חשוב לאבחן, האם מקור הבעיה הינו אורגני פיזי או נפשי.
כאמור, לעצבנות ולכעסים, למתחים, ללחצים, לדיכאון ולחרדה יש השפעה ישירה על המעיים. הם מעצימים את הסימפטומים ופוגעים ביכולת של החולים במחלות מעיים להגיב לתרופות שנועדו לעזור להם בהחלמה הפיזית. יש לכך סיבה מדעית והיא שיש במעיים את כמות התאים העצביים הרבה ביותר בגוף האדם, מלבד המוח ולכן, הם רגישים לכל השפעה עצבית. זו הסיבה שהשם של המעיים באנגלית הוא GUT BRAIN.

חוקרים ישראליים בדקו את השפעתו של דמיון מודרך המשולב בטכניקת הרפיה, על חרדה ואיכות חיים בחולי IBD. נמצא כי חולים שטופלו בדמיון מודרך דיווחו על שיפור ניכר באיכות חייהם ועל ירידה ברמת החרדה, לעומת חולים שלא קיבלו טיפול בדמיון מודרך.

ניתן כבר להבין כי כדי לשמור על הבריאות התקינה שלנו עלינו, בין היתר, לדעת לשמור על השקט והשלווה הפנימיים שלנו, לדעת להימנע מכעסים מיותרים וכשהם כבר עולים לדעת לשחרר אותם ולהירגע מהר, ולנהל אותם באסרטיביות, להפחית מתחים ולחצים, עומס וכובד.

דוגמא לשיפור המצב הבריאותי באמצעות ניהול כעס יעיל והפחתת המתחים והכעסים ניתן לראות אצל לירן(שם בדוי),
רווק כבן 30, משתתף באחת הסדנאות לשליטה וניהול כעסים במכון רעות. באחד המפגשים הראשונים של הסדנא פתח לירן את ליבו ובניגוד להרגלו, שיתף את חבריו לקבוצה וחשף לראשונה בחייו בפני מישהו את רגשותיו הכואבים והקשים ביותר תוך כדי שבכי חונק את גרונו. הוא תיאר את קשייו כילד בבית וביחסיו עם אמו ואביו ועל כך שנאלץ ללמוד להסתדר לבד בכוחות עצמו .
הוא תיאר את עצמו כבחור שסומך רק על עצמו, לא מבטא חולשות וקשיים, לא מבקש עזרה, רוצה את הדברים רק בדרך שלו, לא מבטא רגשות, לא פותח מעולמו, ולא נותן להתקרב אליו רגשית. לדבריו, מעולם לא נתן לאף אחד להתקרב אליו כפי שנתן באותו מפגש ולכן הופתע מעצמו שנפתח כך. זה ריגש אותו (ואותנו) מאד ובו זמנית, הרגיש פגיע, חשוף וחלש ואף מבוהל, וניסה להחזיר את השריון שהיה רגיל לעטות על עצמו כדי שלא יראו את כאביו וחולשותיו.
כמה מפגשים אחרי כן, כאשר דיברנו על השפעת הכעס על הבריאות הפיזית והנפשית, ובמיוחד כשדיברנו על בעיות במערכת העיכול, מעי רגיז וכד’, הוא סיפר שכבר שנים הוא סובל מבעיה במערכת העיכול, שיצרה אצלו מעגל סגור של כאב וקשיים, שלא ידע איך להיחלץ ממנו. הוא סיפר שמאז המפגש בו הוא שחרר את הכאב שלו, סיפר ושיתף ברגשותיו , בקשייו ובמכאוביו, ולאחר שנים רבות של סבל, פחתו כמעט לאפס הכאבים והבעיה כמעט חלפה לחלוטין.

כדאי עוד לדעת כי אנשים כעסנים פועלים בד”כ בקצב מהיר, מעמיסים על עצמם, עסוקים בביצוע משימות ומטלות לרוב, לא נותנים לעצמם מנוחה, פרפקציוניסטים, אינם מסוגלים לקבל טעויות, לא שלהם ולא של אחרים. כל טעות או דרך אחרת משלהם מוציאה אותם משלוותם ומעוררת את כעסם.
לכן, הם יכולים להתעצבן בנקל על נהגים אחרים בכביש שנוהגים מהר או לאט, על עובדים שלא מבינים אותם ולא עושים מה שהם מצפים, ועל אנשי שירותים שהם מצפים מהם שיעמדו דום וישרתו אותם בדיוק כפי שהם צריכים.

אצל רבים, הכעס, הביקורתיות וההאשמות מתמקדים כלפי בני זוגם והילדים שלהם, אותם הם רואים כספקי הצרכים שלהם שצריכים ללכת בדרך שלהם ולענות לציפיות שלהם מהם אחרת הם כועסים, מבקרים ומאשימים אותם.
בדרך זו הם מעמיסים על עצמם משא ומעמסה כבדה, לחץ ומתח יומיומיים, דבר שגורם להם להיות דליקים ונפיצים מאד והכעס שלהם מתלקח במהרה. לכן, המטרה היא לעזור להם להירגע, לשחרר ולהרפות, לתת לעצמם מנוחה, חופשה, לתת מקום לחולשות של עצמם ושל אחרים ולחמלה כלפיהם, לטעויות, ולפתח גמישות במקום הנוקשות שחונקת אותם.

לעומת אלה שמתפרצים בכעס בנקל, יש את אלו שדוחסים בתוך עצמם את הכעס ולא נותנים לו ביטוי ושותקים. גם הם נפגעים בריאותית. במצב של הדחיסה אנשים נמנעים מלשחרר, מלבטא את מה שהם רגישים, את הרגשות בעיקר הקשים שלהם, את הרצונות והצרכים שלהם. הם שומרים את הדברים לעצמם ולא מוציאים מתוך חשש שזה יגרום נזק ליחסים, מתוך חשש מהתגובה שתגיע, מאי נוחות, מנטישה, וכד’. התודעה אינה מרשה להם לבטא את עצמם בחופשיות, אין להם רשות פנימית להיות מי שהם בחופשיות ולשחרר רגשות קשים תסכולים, מתח, דאגה, פחדים שהם אנושיים ואז הגוף עושה את זה במקומם.

בזמן הדחיסה עולה אצל האדם לחץ ומתח שקשה לו לשחרר. ככל שאין רשות ויכולת רגשית להביע את הכעס באופן ראוי והולם ובאמצעות ביטוי ישיר ופתוח, כך הגוף ינסה להיפטר מהפסולת המרעילה אותו בדרכים אחרות כמו מחלות פסיכוסומאטיות. שלשול, עצירות, כאבי בטן, כאבי ראש, ליאות, בעיות עור, עייפות, תשישות ועד כדי דיכאון.
כתוצאה מכך עלולות להיווצר בעיות מעיים כמו עצירות- אין שחרור קבוע ורציף של הקשיים, המתח והלחץ שמצטברים בתוכנו כפסולת מיותרת, מעיקה ומכבידה, הכל נשאר בפנים ומתחיל להשפיע פנימה. יש דמיון בין חסימת הרגשות והקשיים הנפשיים לתהליך הפיסיולוגי של חסימת הוצאת הפסולת מהגוף. כשלומדים לשחרר באופן גלוי ואמיתי, לבטא רגשות ומחשבות גם את הקשים שבהם, לומדים לבקש עזרה, נעזרים, מפסיקים להסתתר מאחורי מסכות ותחפושות מזויפות, הגוף נמצא באיזון ומתנהל כשורה וגם מצב הרוח טוב ורגוע.

לסיום, כדי לשמור על הבריאות שלנו חשוב ללמוד מגוון של דרכים לניהול יעיל של הכעס ודרכים מגוונות כדי לשמור על עצמנו רגועים. חשוב ללמוד לזהות את שלבי התפתחות הכעס, את המקורות שלו, מה באמת גורם לכעס להידלק ואיך ניתן לעצור אותו בכל שלב ושלב.

חשוב ללמוד לשחרר, להרפות, לגלות גמישות ולהכיל תסכולים. חשוב ללמוד לקבל את הטעויות, אי הידיעה, חוסר הוודאות, החסרונות והכישלונות של עצמנו ושל אחרים כחלק מהיותנו יצורי אנוש ולקבל אותם בחמלה ובאמפטיה.

רצוי לוותר על הגישה הפרפקציוניסטית, הן לגבי עצמנו והן לגבי אחרים, כי אין אף אחד מושלם והמשאלה הזו הינה רק פנטזיה לא מציאותית. מומלץ להוריד מעצמנו עומסים, משימות ותפקידים שמכבידים ולא נותנים מנוח, לקחת עזרה, לתת לעצמנו רשות ולגיטימציה לנוח ולמלא את המצברים בדרכים מהנות, מספקות ומרגיעות.
ולבסוף, חשוב ללמוד טכניקות שונות של שחרור, הרפיה והרגעה של המתחים, הלחצים והעומס רגשי. כלומר, איך לווסת את הרגשות שלנו ולהרגיע את המתחים והלחצים שלנו. חשוב ללמוד דרכים של נשימה נכונה ואמצעי הרפיה אחרים, כגון, יוגה, מדיטציה, דמיון מודרך, יוגה צחוק וכד’. מומלץ שכל אחד ימצא לעצמו את הדרך הנכונה והמתאימה לו ביותר להירגע.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה “כל הסודות לניהול יעיל של כעסים”, יש ללחוץ על הקישור.

 

תגובות

(2)

  • Sara
    14/09/2016

    תודה רבה על המאמר כל מילה במאמר אמת לאמיתה השאלה האם אפשר לשנות תגובות שהשתרשו
    שרה ברוך

    › להשיב
    • melzer
      14/09/2016

      שלום שרה,
      תודה רבה על הפירגון והתגובה החמה שלך.
      כן, שרה, ניתן לשנות התנהגות כזו גם אם היא כבר הרגל של שנים. קודם כל, צריך לרצות את השינוי ואח”כ לבצע אותו. כמו כל שינוי, זה לא תמיד קל ופשוט אבל בעקביות ובהתמדה ועם הכתובת הנכונה שעוזרת לעשות את השינוי, מצליחים להשיג את השינוי המיוחל.
      בברכה ותודה
      אריאלה

      › להשיב