איך מפסיקים עם הכעס הזה? / אריאלה מלצר

הכעס הוא חלק מהחיים היומיומיים שלנו. כל אחד מאיתנו מרגיש, לפעמים, כעס אם כי לא תמיד הוא לידי ביטוי באופן גלוי. זה טבעי ואנושי לכעוס. אנחנו פוגשים את הכעס בכל תחומי חיינו, בכביש, בתור בקופ”ח או בתור לקולנוע, בסופר, וכד’, בעבודה, בזוגיות, במשפחה, עם החברים, עם נותני השירותים למיניהם, בשיימינג של קלות הקולמוס באינטרנט, ועוד ועוד בכל רגע ביומיום השוטף שלנו.

טיפול בכעסים

טיפול בכעסים

לכעס, לעצבים ולהתנהגות התוקפנית יש פנים רבות ומגוונות וצורות ביטוי שונות. התוקפנות יכולה להיות גלויה וישירה אך גם חבויה וסמויה.

אפשר לראות, לעיתים מזומנות, את האנשים שמתחממים ונדלקים מהר כשלא מוצא חן בעיניהם משהו ומיד תוקפים ומתפרצים, אנשים קצרי רוח וחסרי סבלנות, כאלה שמדברים בצעקות, לא מקשיבים, קוטעים בגסות את דברי הזולת, מבטלים את האחרים, לא נותנים להם מקום וכבוד, מתנשאים עליהם ומחשיבים את עצמם כטובים, מוצלחים וחכמים יותר מאחרים. לועגים ומזלזלים באחרים, מפחיתים את הערך שלהם, מעליבים אותם, פוגעים בהם, מדברים אליהם ונוהגים בהם בארסיות, והכל במטרה לצאת צודקים ומנצחים. הם מחלישים ומקטינים את האחרים כדי שהם יוכלו לצאת חזקים.
לשם כך, הם תמיד מחפשים מה לא בסדר אצל האחרים, מעבירים עליהם ביקורת, מאשימים אותם, מתלוננים, שיפוטיים וחשיבתם ברובה שלילית. תמיד הם דרוכים, מגיבים מהר ובאוטומטיות, בלי יכולת להכיל תסכול ועם קושי רב בויסות והרגעת המתחים והלחצים שעלו בתוכם.

הכעס בא לכוון אותנו לעצמנו ולהראות לנו מה קשה וכואב לנו, מה אנחנו צריכים ומה חסר לנו. הכעס, למעשה, הוא הצעקה של הכאב שלנו שבאה לשחרר ולתת פורקן לרגשות אחרים קשים, כואבים ואפילו בלתי נסבלים עבורנו.

הכעס בא לבטא משהו שלא יכולנו לבטא אותו בדרך ישירה וגלויה ואף, לעיתים, משהו שכלל לא היינו מודעים אליו. לכן, לכעס יכול להיות גם יתרון וגם חיסרון, תלוי איך משתמשים בו.

זאת משום שהכעס הוא כמו דלק שבזכותו אפשר להפעיל ולהניע דברים ולדחוף ולדרבן לפעול על מנת להשיג מטרות נכונות וצודקות אך הוא יכול גם לגרום לפיצוצים ולשריפות, לפגיעה באחרים, בעצמי ובמערכות היחסים השונות.

הכעס הוא אנרגיה שמתעוררת ומתעצמת בתוכנו, ואף מורגשת היטב באופן פיזי בגוף שלנו, בדרך כלל כאשר אנחנו לא מקבלים מענה לצרכים שלנו, לא מבינים אותנו, לא מקשיבים לנו, לא רואים אותנו לא מכבדים אותנו, לא מתחשבים בנו או בעצם, הדבר המשותף לכל אלה הוא כאשר המהות הטובה שלנו לא מקבלת אישור ע”י הסביבה. אנחנו מרגישים שאין לנו מקום והביטחון שלנו מתערער בתוכנו.
מה שמצער מאד הוא שכשאדם כעסן מרגיש את כל הרגשות הללו שמעוררים בו כאב רב הוא מתנהג באופן אוטומטי כך שגורם לאחרים בסביבתו להרגיש את אותו הדבר בדיוק.

מתי הכעס הופך לבעיה? כשהוא יוצא באופן לא מבוקר בהתפרצות של כעס, מה שפוגע קודם כל באחרים או כאשר הוא אילם וכלוא אצל אלו אשר אינם מעזים לבטא את הכעס שלהם ושותקים, מה שפוגע קודם כל בעצמם. במקרים אלו בהם, הכעס מופנה פנימה, הוא לא פחות הרסני מן הכעס אשר בא לידי ביטוי בהתפרצות. בשני הקצוות של הרצף ההתנהגותי הפגיעה בסופו של דבר היא גם באחרים וגם בעצמי.

כדי שכל אחד יידע אם זו בעיה שהוא צריך לטפל בה חשוב שישאל את עצמו כמה הכעס פוגע בחיים ובתפקוד שלו, מהי תדירות הכעסים שלו, כמה הכעסים שלו תופסים מקום מרכזי ודומיננטי בחיים שלו או לחילופין, מתעלמים ממנו בכלל, איך הוא מבטא את הכעסים שלו, מהי עוצמת ביטויי הכעס והאם הכעס שולט בו ומנהל אותו במקום שהוא ינהל את כעסיו ויחזיק במושכות חייו .

לשאלה הזו יש חשיבות מרובה היות ויכולה להיות לכעס השפעה מזיקה והרסנית בחייו של האדם, פיזית ונפשית, והוא יכול לשלם על התנהגותו מחיר כבד בכלל ובמערכות היחסים שלו עם הסביבה בפרט.

מי בעצם זקוק לעזרה?

מי שזקוק לעזרה הם האנשים משני הקצוות של הרצף ההתנהגותי: מצד אחד, אלה שמתחממים מהר, מתעצבנים, מתפרצים בכעס ויש להם “פתיל קצר” ואלה מהצד השני, שדוחסים את הכעס שלהם ולא מבטאים אותו בכלל.

איך מתפתח הכעס?

אם הצרכים שלנו לא באים על סיפוקם, מתעורר בנו כאב כלשהו וחוויה של איום על ה”אני” שלנו. אנחנו מרגישים מותקפים. במצב הזה שנחווה אצלנו כסכנה המאיימת על תחושת הביטחון והקיום שלנו, מתעצמת אנרגיה בתוכנו שבאה במטרה להגן על עצמנו.

יש אלו שבשעת סכנה או איום עליהם, האנרגיה שלהם מופנית בעוצמה החוצה בצורת התקפה ויש אלו שמפנים אותה פנימה לתוך עצמם, כבריחה ובשני האופנים האנרגיה הזו שמתעצמת בשעת מתקפה, פיזית או רגשית, עלינו, נועדה כדי להגן על עצמנו לצורך הישרדות. כשאנרגיה זו אינה משתחררת בדרך יעילה, רגועה, מכובדת ואסרטיבית, היא גורמת נזקים רבים ותוצאותיה, לעיתים, קשות על האדם עצמו, על משפחתו, ועל היחסים שלו עם סביבתו.

כאשר יש סכנה, ממשית או רגשית, (גם אם היא רק בחוויה הסובייקטיבית של האדם ולא סכנה ממשית אובייקטיבית במציאות) שמהווה איום כלשהו על הביטחון הפיזי או הרגשי שלנו, נקלט אצלנו אות אזעקה במוח העתיק הפרימיטיבי שנמצא מעל גזע המוח, שאחראי על הביטחון והקיום שלנו. כתוצאה מכך, אנחנו פועלים בתגובתיות, במהירות ובאופן אוטומטי על מנת לשרוד ולהגן על עצמנו.

יש 4 דרכים שכיחות ונפוצות שבהן אנשים מבטאים את הכעסים שלהם:

  1. התפרצות של כעס ללא שליטה כלפי הזולת והסביבה.
  2. הימנעות מביטוי הכעס, כליאת הכעס ודחיסתו בעולם הפנימי.
  3. התנהגות פאסיבית – אגרסיבית (Passive-aggressive behavior)
  4. התנהגות אסרטיבית.

ראה בהרחבה במאמר ” 4 הדרכים הנפוצות לביטוי של הכעס“.

מהם החלקים בעולמנו השותפים לתהליך התעוררות הכעס ?

  1. ברמה החשיבתית  –

כל דפוסי ותבניות החשיבה האוטומטיים שלנו, האמונות הלא רציונליות, המיתוסים, הערכים והחוקים הפנימיים שלכם, עליהם גדלתם.

זהו תסריט האימה הפנימי השלילי שמתעורר בנו אוטומטית, שנצרב בנו עוד בילדות  ומסמן את הילד הפנימי הפצוע והמפוחד שבתוכנו, הוא זה שמפעיל את תסריט האימה הפנימי שגורם לנו לחוויה של סכנה, התקפה ואיום עלינו, גם אם זה באופן לא מודע וסובייקטיבי לחלוטין.

כבר אמר אפיקטטוס, הפילוסוף היווני, כי לא האירוע הוא שמעורר את ההרגשה הרעה אלא הפירוש שאנחנו נותנים לו. כלומר, איזה משקפיים שמו לנו עוד בילדותנו מבלי שיכולנו לבחור, דרכם אנחנו רואים וחווים את העולם.
המשקפיים הסובייקטיביים שלכם הם אלה שקובעים איך תחוו אירועים שונים במציאות ובהתאם לכך כיצד תגיבו. דמיינו ששמו לכם עם לידתכם משקפיים אדומים על העיניים, מן הסתם אתם תראו את כל העולם והמציאות כאדומים גם אם זה לא כך במציאות.
לכן, חשוב לזהות את החוקים הפנימיים, תבניות החשיבה האוטומטיות, האמונות הלא רציונליות וכד’, שהן בדרך כלל שליליות, וללמוד דרכים שיהפכו אותן לחיוביות, מכילות תסכול ומרגיעות.
למשל, אפשר להחליף את הדיבור העצמי השלילי כגון, “איך הוא הרשה לעצמו”, “מה היא חושבת לעצמה”, “חוצפן”, “מה אני פראייר”, “אני אראה לו מה זה” וכד’ בדיבור עצמי חיובי “הכל בסדר, אני יכול להירגע”, “אני קודם אירגע ואח”כ אמצא דרך מתאימה להתמודד”, “אני לא חייב להגיב לכל דבר”, “אני בסדר, זה לא נגדי” וכד’.

  1. ברמה הרגשית  – כל המבערים הרגשיים, הרגשות, שמדליקים את הכעס שלכם.

חשוב להבין, שהכעס הוא לא רגש ראשוני אלא רגש משני שיכול בעצם להתעורר כתוצאה מרגשות אחרים, בדרך כלל קשים וכואבים. הכעס, למעשה, מהווה מכסה או “תחפושת” לרגשות אחרים קשים ובלתי נסבלים שמעוררים בנו כאב וחרדה והם אלה שמזינים ומתדלקים את הכעס כגון, קנאה, אכזבה, תסכול, בושה, חוסר אונים, תחושת דחייה, השפלה, נחיתות, עלבון וכד’.

כאשר אנחנו לא מצליחים, מכל סיבה שהיא, לזהות ולבטא את הרגשות שלנו ויש קושי לשאת רגשות אלו, אנחנו מתמירים את האנרגיה של הרגש המקורי לכעס וע”י כך משחררים אותם באמצעות הכעס. רבים מתבלבלים וקוראים למגוון הרגשות השונים ” באסה”, “הרגשתי רע, לא טוב”, “התעצבנתי”, “כעסתי”, “התרגזתי”, וכו’ במקום לנקוב בשם הרגש המקורי ולתת לו רשות אמיתית להיות. לכן, חשוב לזהות את הרגש המקורי שמתדלק את הכעס ולתת לו ביטוי ישיר גלוי ופתוח ולא להחליף אותו ברגש הכעס.

להרגיש – לגיטימי

לכעוס –  לגיטימי

להתפרץ בכעס – לא לגיטימי

  1. ברמה הפיסיולוגית הגוף משתתף בתהליך הכעס ולכן ניתן להיעזר בו לזיהוי הכעס וההתפרצות הממשמשת להגיע.

הגוף נכנס לדריכות ועוררות יתר ונמצא בסטרס בעקבות חווית המתקפה או הסכנה שמתעוררת. סטרס זה בא לידי ביטוי בסימנים פיסיולוגיים, דופק מואץ, מועקה, דקירה או לחץ בחזה, רעד בגוף, כאב בראש, חום/קור, יובש בפה, נשימה מהירה ועוד.

לכן, חשוב לזהות את הסימנים הפיסיולוגיים האופייניים לכם בשעת כעס ולראות בהם כאור אדום ברמזור או כתמרור עצור וכשהם מופיעים, “לרדת מהמגרש”, לצאת ממקום האירוע אבל בצורה מכובדת ומכבדת. הגוף מזהה עוד לפני התודעה שההתפרצות עומדת להגיע ולכן, יש לעצור ולקטוע את האירוע באמצעות נשימה עמוקה ובמשפט “נדבר יותר מאוחר, אני צריך להירגע”, “קשה לי עכשיו, נדבר אח”כ ” וכד’.

  1. ברמה ההתנהגותית כל ההתנהגויות הפוגעות והמעליבות את האחרים ואת עצמנו. כפי שתוארו בתחילת המאמר. לכן, יש ללמוד כלים, טכניקות ודרכים חדשות, מיומנויות תקשורת בינאישית, ניהול קונפליקטים וניהול משא ומתן, כדי לפעול באופן רגוע, מכובד, אסרטיבי ויעיל, בלי לפגוע בעצמכם ובלי לפגוע באחרים.
    חשוב למצוא דרכים שונות שיעזרו לכם להגיע לשלווה ולרגיעה, מדיטציה, יוגה, ספורט, מוסיקה, שתיית מים, מקלחת , משחקים, מחשב, תשבץ, שירה ועוד ועוד וכל מה שעוזר לכם להירגע.

לסיום, זו לא אשמתכם שגדלתם כך. אין מה לעשות, הייתם ילדים וככאלה שתלויים לגמרי בהורים שלהם לביטחון ואהבה, ספגתם את זה בלי שיכולתם להבין ולבחור.

היום בבגרותכם זו כן האחריות שלכם לשנות ולתקן את ההתנהגות הזו כי היא גם פוגעת באחרים וגם בעצמכם והורסת את מערכות היחסים שלכם ואתם סובלים ויחד איתכם סובלים גם כל הסובבים אתכם.
לא מוכרחים להישאר כך! צריך לעצור את ההתנהגות שעוברת מדור לדור מאב לבנו (ולבתו). זו התנהגות נרכשת ונלמדת ולכן, הבשורה הטובה היא שאפשר ללמוד להתנהג אחרת. ניתן לשנות את זה, אם רק רוצים!
אפשר ליצור את השינוי באמצעות הסדנא לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה ו/או באמצעות טיפול פרטני.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה “כל הסודות לניהול יעיל של כעסים”, יש ללחוץ על הקישור.

תגובות

(4)

  • אילנה ארץ
    13/06/2016

    אריאלה יקרה תגובתי היא שהמאמר מצויין. חשבתי גם להגיע לקורס שלך. יש לי שתי בעיות שהן בעצם אחת. אמרת שעובדים בקבוצה ואני לא רוצה להיחשף. יש לי בעייה קשה אני לא מעוניינת לפתוח אותה בפני אף אחד וגם שלא ישאלו אותי עליה. אני כן רוצה ללמוד דרכים להתמודד עם כעסים. לזהות כעסים שכשאני מתפרצת הורסים לי הרבה בחיים.

    › להשיב
    • melzer
      14/06/2016

      שלום אילנה,
      תודה רבה על הפירגון וההערכה הרבה שלך.
      אני אשמח לסייע. בואי נשוחח בטלפון ונראה איך להתקדם.
      הטלפון הוא 08-9470691
      תודה ויום מצוין
      אריאלה

      › להשיב
  • אלי
    04/07/2016

    מאמר מצויין, הכל כל כך נכון….

    › להשיב